ז אֲבָרֵ֗ךְ אֶת־יְ֭הוָה אֲשֶׁ֣ר יְעָצָ֑נִי אַף־לֵ֝יל֗וֹת יִסְּר֥וּנִי כִלְיוֹתָֽי׃ ח שִׁוִּ֬יתִי יְהוָ֣ה לְנֶגְדִּ֣י תָמִ֑יד כִּ֥י מִֽ֝ימִינִ֗י בַּל־אֶמּֽוֹט׃ ט לָכֵ֤ן ׀ שָׂמַ֣ח לִ֭בִּי וַיָּ֣גֶל כְּבוֹדִ֑י אַף־בְּ֝שָׂרִ֗י יִשְׁכֹּ֥ן לָבֶֽטַח׃
֍ ֍ ֍
(ז) ואמנם יש לאדם בחירה חופשית בין טוב לרע, אך אֲבָרֵךְ אֶת יְיָ אֲשֶׁר יְעָצָנִי כיצד להתגבר על פיתויי היצר הרע, על ידי התורה והמצוות שנתן לנו, שהם העצות האמיתיות כיצד להשמר מרשת התאוה ומוקשי החטא, אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי, כי נטע ה' בנפש האדם את הרגשת המוסר, עד אשר נפשו תייסר אותו מעצמה כאשר יטה מדרך היושר, ועל ידי זה ימנע מללכת בדרך רעה.
(ח) ואמנם יש לפני האדם שתי דרכים, האחת היא דרך הגוף והתאוה, אשר יטוהו תמיד לעשות דברים לטובת עצמו, ואפילו כשיעשה מעשה טוב יעשנו מחמת התקוה לקבל עליו שכר טוב, או מיראת העונש וכדומה, ודרך זו מכונה 'שמאל', ואילו דרך ה'ימין' היא התבונה וההבנה שראוי לעשות את הטוב מצד שהוא טוב, ולא מצד פניות אחרות, ותבונה זו באה מכח השפעת ה' על האדם, ולכן, כאשר שִׁוִּיתִי יְיָ לְנֶגְדִּי תָמִיד – אני משווה ומעריך תמיד את דרכו של ה' לעומת דרכי, לראות מה היא הדרך העדיפה, אני מבין שמוטב לי לבטל את רצוני ודרכי מפני רצון ה', כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט – על ידי שבוחר אני בדרך הימין, שהיא דרך ה', לעשות את הטוב מפני שהוא טוב ללא פניות חיצוניות, על ידי זה לא אתמוטט לעולם, והולך אני בדרך הטהרה והקדושה.
(ט) לָכֵן יש לי על ידי זה שלש מעלות, א. שָׂמַח לִבִּי – הלב, שהוא כח השלטון שבאדם על רצונותיו ומעשיו, ישמח בבחירה זו, כי האדם המשועבד לתאוותיו אינו שמח, אלא מלא חרטות תמיד, ואילו ההולך בדרך ה', מושל ברוחו ומכניע את תאוותיו, ליבו שמח על שניצח במלחמת היצר, ב. וַיָּגֶל כְּבוֹדִי – הנפש, המכונה בלשון 'כבוד', תשמח שמחה מתחדשת על כך שנשארה ברוחניותה, ולא התלכלכה בתאוות הגוף שאין לה חפץ בהם, ג. אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח – גם הגוף יהיה בריא וחזק, כי החטאים עצמם משחיתים את כח הגוף, הן התאוות הגופניות המתישות את כוחו, והן התאוות הנפשיות כמו הכעס וכדומה, שמרגיזים את כוחות נפשו ומכלות אותו, אך כאשר ישקיט את תאוותיו ולא ילך אחריהם, גם גופו יתקיים וישכון לבטח.
