משנה ז: הַמְקַדֵּשׁ אִשָּׁה וּבִתָּה אוֹ אִשָּׁה וַאֲחוֹתָה כְּאַחַת, אֵינָן מְקְדָּשׁוֹת. וּמַעֲשֶׂה בְחָמֵשׁ נָשִׁים וּבָהֶן שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְלִקֵט אֶחָד כַּלְכָּלָה שֶׁל תְּאֵנִים וְשֶׁלָהֶן הָיְתָה וְשֶׁל שְׁבִיעִית הָיְתָה, וְאָמַר הֲרֵי כֻלְכֶם מְקְדָּשׁוֹת לִי בְּכַלְכָּלָה זוֹ, וְקִבְּלָה אַחַת מֵהֶן עַל יְדֵי כֻלָּן, וְאָמְרוּ חֲכָמִים, אֵין הָאֲחָיוֹת מְקֻדָּשׁוֹת:
התורה אסרה על האדם לישא שתי אחיות, או אשה ובתה. משנתנו מבארת את הדין באופן שמקדש אדם את שתיהן בבת אחת:
הַמְקַדֵּשׁ אִשָּׁה וּבִתָּה, אוֹ אִשָּׁה וַאֲחוֹתָה כְּאַחַת – בבת אחת, שתיהן אֵינָן מְקֻדָּשׁוֹת, כיון שלאחר שחלו הקידושין באחת אין חברתה יכולה להתקדש לו, שהרי אין קדושין תופסים בחייבי כריתות, וכל דבר שאינו יכול לחול בזה אחר זה, אף אם נעשה בבת אחת אינו חל.
וּמַעֲשֶׂה בְחָמֵשׁ נָשִׁים, וּבָהֶן היו שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְלִקֵט אדם אֶחָד כַּלְכָּלָה [-סל] שֶׁל תְּאֵנִים, וְשֶׁלָהֶן הָיְתָה וְשֶׁל שְׁבִיעִית הָיְתָה – היו אלו תאנים שלהן, אך היתה זו שנת שמיטה, שכל פירות השדה מופקרים וְאָמַר לאותן חמש נשים 'הֲרֵי כֻלְכֶם מְקֻדָּשׁוֹת לִי בְּכַלְכָּלָה זוֹ', וְקִבְּלָה אַחַת מֵהֶן – מאותן נשים עַל יְדֵי [-עבור] כֻלָּן, וְאָמְרוּ חֲכָמִים, אֵין הָאֲחָיוֹת מְקֻדָּשׁוֹת, וכפי שהתבאר בתחילת המשנה, אך שלש הנשים האחרות מקודשות. [וחידשה המשנה בדרך אגב שאילו לא היתה זו שמיטה, והיה גוזל מהן את התאנים ומקדשן בהן, לא היו מקודשות, לפי שהמקדש בגזל אין קדושין חלים, ואפילו שגזל מאותה אשה שקידש, ואין אומרים שמכך שקיבלה את הדבר בתורת קדושין סימן הוא שמחלה על הגזילה, אלא אין קדושיו חלים].
