משנה ז: הֲרֵי עָלַי תּוֹדָה, וּשְׁלָמִים, יָבִיא כֶבֶשׂ. פֵּרַשְׁתִּי מִן הַבָּקָר וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי, יָבִיא פָר וּפָרָה עֵגֶל וְעֶגְלָה. מִן הַבְּהֵמָה וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי, יָבִיא פָר וּפָרָה עֵגֶל וְעֶגְלָה אַיִל וְרָחֵל גְּדִי וּגְדִיָּה שָׂעִיר וּשְׂעִירָה טָלֶה וְטַלְיָה:
משנה ז: האומר הֲרֵי עָלַי תּוֹדָה, וְכן האומר הרי עלי שְׁלָמִים, יָבִיא כֶבֶשׂ, שזהו הקרבן הקטן ביותר של תודה ושל שלמים. ואם אמר פֵּרַשְׁתִּי שאביא תודה או שלמים מִן הַבָּקָר, וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי, כיון שקרבנות אלו יכולים לבוא בין מזכרים ובין מנקבות, יָבִיא פָר וּפָרָה, עֵגֶל וְעֶגְלָה, והיינו לדעת רבי, שאם נדר להביא בהמה קטנה אינו יוצא ידי חובתו בבהמה גדולה. אך לדעת חכמים שיוצא ידי חובתו, די בכך שיביא פר ופרה. אמר, נדרתי שאביא תודה או שלמים מִן הַבְּהֵמָה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי, יָבִיא פָר וּפָרָה, עֵגֶל וְעֶגְלָה, אַיִל וְרָחֵל, גְּדִי וּגְדִיָּה, שָׂעִיר וּשְׂעִירָה, טָלֶה וְטַלְיָה, שכל אלו עשויים להיות תודה או שלמים [ולדעת חכמים יביא רק פר ופרה, איל ורחל, שעיר ושעירה, שהם הגדולים שבכל מין, ואינו צריך להביא גם מן הקטנים, וכפי שהתבאר לעיל].
