י כִּ֤י ׀ לֹֽא־תַעֲזֹ֣ב נַפְשִׁ֣י לִשְׁא֑וֹל לֹֽא־תִתֵּ֥ן חֲ֝סִֽידְךָ֗ לִרְא֥וֹת שָֽׁחַת׃ יא תּֽוֹדִיעֵנִי֮ אֹ֤רַח חַ֫יִּ֥ים שֹׂ֣בַע שְׂ֭מָחוֹת אֶת־פָּנֶ֑יךָ נְעִמ֖וֹת בִּימִֽינְךָ֣ נֶֽצַח׃
֍ ֍ ֍
(י) ומפרש את האמור 'יָּגֶל כְּבוֹדִי', שהוא אמור על הנפש, כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל, ואף שהגוף לאחר המיתה ירד בהכרח אל השאול, שזהו הקבר, הנפש הרוחנית לא תרד עמו לשם, כי היא תחיה חיים נצחיים, ותתענג באורות העליונים, ומפרש את האמור 'אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח', כי על ידי שלא ילך אחר תאוותיו לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת – לא יכלה ולא יושחת הגוף קודם זמן המיתה, אלא ישכון בשלווה ובבריאות לאורך ימים.
(יא) תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים – תלמד אותי את הדרך המובילה אל החיים האמיתיים, הם חיי הנפש לעולם הבא, שלא ניתן להשיג ולדעת מה היא הדרך האמיתית הזו אלא מפי ה', ומבאר את ההבדל בין החיים הנפשיים האמיתיים לבין חיי העולם הזה, כי שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ – בחיי הנפש האמיתיים אפשר לשבוע מהשמחה, כי אין עמה כל צער ויגון, ומתענגת הנפש על זיו השכינה, ואילו משמחת החיים בעולם הזה אין האדם שבע, כי בכל שמחה יש אחרית של צער ותוגה, ועוד, כי התענוג הגשמי בעולם הזה אינו נצחי, אלא נפסק לאחר זמן, ואילו נְעִמוֹת הנפש בִּימִינְךָ, והוא התענוג הרוחני של הנפש הנמצאת לפני ה', הוא עדי נֶצַח, כי הוא דבר שאינו נפסק לעולם.
