משנה ז: מִי שֶׁזִּמֵּן אֶצְלוֹ אוֹרְחִים, לֹא יוֹלִיכוּ בְיָדָם מָנוֹת, אֶלָּא אִם כֵּן זִכָּה לָהֶם מָנוֹתֵיהֶם מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. אֵין מַשְׁקִין וְשׁוֹחֲטִין אֶת הַמִּדְבָּרִיּוֹת, אֲבָל מַשְׁקִין וְשׁוֹחֲטִין אֶת הַבַּיְתוֹת. אֵלּוּ הֵן בַּיְתוֹת, הַלָּנוֹת בָּעִיר. מִדְבָּרִיּוֹת, הַלָּנוֹת בָּאֲפָר.
מִי שֶׁזִּימֵּן אֶצְלוֹ אוֹרְחִים ליום טוב מעיר אחרת שהיא מחוץ לתחום שבת, והניחו עירוב תחומין ובאו, לֹא יוֹלִיכוּ בְּיָדָם מָנוֹת מביתו לביתם לאחר הסעודה, כיון שמנות אלו היו שייכות לו בכניסת יום טוב, והרי הם כרגליו, וכיון שהוא לא הניח עירוב תחומין ואסור לו ללכת לעירם, אסור גם להם להוליך את מנותיו, אֶלָּא אִם כֵּן זִכָּה לָהֶן מָנוֹתֵיהֶן על ידי אחר מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, שהרי ניתן לזכות לאדם שלא בפניו, ונמצא שהיו מנות אלו שלהם כבר בכניסת יום טוב, והם כרגליהם, ורשאים להוליכם מביתו לביתם. [ואף על פי שהתבאר לעיל לגבי השואל כלי מחבירו מערב יום טוב, שאפילו אם מסרו לו רק ביום טוב עצמו הרי הוא כרגלי השואל, היינו כיון ששם אמר המשאיל לשואל בפירוש שיתן לו את הכלי, ולכן סומכת דעתו על כך. אבל כאן לא אמר להם מערב יום טוב שיתן להם את המנות, ולכן יש צורך בזיכוי על ידי אחר (ר"ן)].
אֵין מַשְׁקִין וְשׁוֹחֲטִין ביום טוב אֶת הבהמות הַמִּדְבָּרִיוֹת, שאינן מזומנות ומוכנות לאנשי העיר, ואף שהן שייכות לבני העיר, כיון שאינן נמצאות בעיר אין דעת אנשי העיר עליהם, והן מוקצה, אֲבָל מַשְׁקִין וְשׁוֹחֲטִין אֶת הַבַּיְיתוֹת – הבהמות שבבית, שהן מזומנות לצורך כך. ומבארת המשנה, אֵלּוּ הֵן 'בַּיְיתוֹת', הבהמות הַלָּנוֹת בלילה בָּעִיר. ו'מִּדְבָּרִיוֹת', הן הבהמות הַלָּנוֹת בָּאֲפָר – במרעה שמחוץ לעיר.
הדרן עלך מסכת ביצה
