122. גאוה (ב)

וִיהֵא דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת, וְאִם חֲבֵרוֹ אוֹ אִשְׁתּוֹ, אוֹ אֲפִילוּ בְּנוֹ וְתַלְמִידוֹ וּמְשָׁרְתוֹ, חָטָא כְּנֶגְדּוֹ וְעָשָׂה עִמּוֹ שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן, רָאוּי שֶׁלֹּא יִכְעַס וְלֹא יִצְטַעֵר וְלֹא יַקְפִּיד כְּלָל, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאִם אָדָם כְּמוֹתוֹ זִלְזֵל בִּכְבוֹדוֹ אוֹ כִּבְּדוֹ – מַה יִתֵּן לוֹ וּמַה יוֹסִיף לוֹ, הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ. וְגָדֵר גָּדְרוּ שֶׁלֹּא לָבוֹא לִידֵי גַּאֲוָה, לִהְיוֹת בּוֹרֵחַ מִן הַכָּבוֹד, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יְבַקֵּשׁ גְּדֻלָּה.