משנה ח: הַנּוֹטֵעַ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת, אִם אֵין בֵּינֵיהֶן שְׁמֹנֶה אַמּוֹת, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. הָיוּ שָׁלֹשׁ, אִם אֵין בֵּין שׁוּרָה לַחֲבֶרְתָּהּ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר מִשּׁוּם חֲנִינָא בֶן חֲכִינַאי, אֲפִלּוּ חָרְבָה הָאֶמְצָעִית וְאֵין בֵּין שׁוּרָה לַחֲבֶרְתָּהּ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם, שֶׁאִלּוּ מִתְּחִלָּה נְטָעָן הֲרֵי זֶה מֻתָּר בִּשְׁמֹנֶה אַמּוֹת:
משנה ח: התבאר לעיל שיש חילוק בין גפן יחידי, שמרחיקים אותו מן התבואה ששה טפחים, לבין כרם, שמרחיקים ממנו את התבואה ארבע אמות. עוד התבאר, ש'כרם' לענין זה היינו לכל הפחות שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב. משנתנו מבארת שאמנם בפחות מכך אין לגפנים שם כרם לענין הרחקת ארבע אמות, אך זהו רק לענין הרחקת התבואה שבצדדים החיצוניים של הגפנים, אך לענין התבואה שבין שתי השורות יש צורך בהרחקת ארבע אמות, כמו בכרם: הַנּוֹטֵעַ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת של גפנים, ובכל שורה שני עצים, ואין גפן נוספת היוצאה זנב, אִם אֵין בֵּינֵיהֶן שְׁמֹנֶה אַמּוֹת, לֹא יָבִיא זֶרַע של תבואה לְשָׁם, כיון שחמורה הזריעה בין עצי הגפן לענין זה שאף באופן זה יש להרחיק את התבואה ארבע אמות מכל צד של הגפנים. הָיוּ שָׁלֹשׁ שורות של גפנים, הרי דינם ככרם ממש, ואִם אֵין בֵּין שׁוּרָה לַחֲבֶרְתָּהּ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, לֹא יָבִיא זֶרַע של תבואה לְשָׁם, והיינו כיון שהמקום שבין שורות הגפנים נידון כ'קרחת הכרם', שהתבאר דינה בתחילת הפרק, שלדעת בית הלל אם אין בה שש עשרה אמה, אסור לזרוע שם תבואה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר מִשּׁוּם חֲנִינָא בֶן חֲכִינַאי, אֲפִלּוּ חָרְבָה השורה הָאֶמְצָעִית של הגפנים [וכל שכן אם חרבה אחת השורות החיצוניות], אף שעתה אין למקום חשיבות של כרם, וְאֵין בֵּין שׁוּרָה לַחֲבֶרְתָּהּ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם, והיינו כיון שמתחילה היה למקום שם כרם, ושם זה אינו מתבטל אף לאחר שחרבה שורה אחת, שֶׁאמנם אִלּוּ מִתְּחִלָּה נְטָעָן כך, שיהיו רק שתי שורות, הֲרֵי זֶה מֻתָּר בִּשְׁמֹנֶה אַמּוֹת, אך כיון שנטען מתחילה שלש שורות, נשאר המקום חשוב ככרם, אף אם חרבה שורה אחת.
