משנה ד: צָדִין אֶת הָאֵישׁוּת וְאֶת הָעַכְבָּרִים מִשְּׂדֵה הָאִילָן וּמִשְּׂדֵה הַלָּבָן, כְּדַרְכּוֹ, בַּמּוֹעֵד וּבַשְּׁבִיעִית. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מִשְּׂדֵה הָאִילָן כְּדַרְכּוֹ, וּמִשְּׂדֵה הַלָּבָן שֶׁלֹּא כְּדַרְכּוֹ. וּמְקָרִין אֶת הַפִּרְצָה בַּמּוֹעֵד, וּבַשְּׁבִיעִית בּוֹנֶה כְּדַרְכּוֹ:
צָדִין – מותר לצוד אֶת הָאֵישׁוּת [-מין בעל חיים המזיק לתבואה], וְאֶת הָעַכְבָּרִים, מִשְׂדֵה הָאִילָן וּמִשְׂדֵה הַלָּבָן – שדה תבואה, כְּדַרְכּוֹ, ללא שינוי, בַּמּוֹעֵד, ואין בזה משום מלאכה האסורה בחול המועד, וּבִשְׁבִיעִית, ואין חוששים שכשחופר וסותם את חוריהם ייראה הדבר כאילו הוא עודר בשדהו. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מִשְׂדֵה אִילָן רשאי לצודם כְּדַרְכּוֹ, כיון שהם גורמים לנזק גדול, וְאילו מִשְׂדֵה הַלָּבָן, יש לצודם בחול המועד שֶׁלֹּא כְּדַרְכּוֹ, אלא בדרך שינוי.
וּמְקָרִין אֶת הַפִּרְצָה – אם נפרצה גינתו של האדם רשאי לגודרה בַּמּוֹעֵד, וּבִשְׁבִיעִית בּוֹנֶה את הגדר כְּדַרְכּוֹ.