יג קוּמָ֤ה יְהוָ֗ה קַדְּמָ֣ה פָ֭נָיו הַכְרִיעֵ֑הוּ פַּלְּטָ֥ה נַ֝פְשִׁ֗י מֵֽרָשָׁ֥ע חַרְבֶּֽךָ׃ יד מִ֥מְתִֽים יָֽדְךָ֨ ׀ יְהוָ֡ה מִֽמְתִ֬ים מֵחֶ֗לֶד חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֮ וּֽצְפוּנְךָ֮ תְּמַלֵּ֪א בִ֫טְנָ֥ם יִשְׂבְּע֥וּ בָנִ֑ים וְהִנִּ֥יחוּ יִ֝תְרָ֗ם לְעֽוֹלְלֵיהֶֽם׃ טו אֲנִ֗י בְּ֭צֶדֶק אֶֽחֱזֶ֣ה פָנֶ֑יךָ אֶשְׂבְּעָ֥ה בְ֝הָקִ֗יץ תְּמֽוּנָתֶֽךָ׃
֍ ֍ ֍
(יג) עתה מתחיל בתפילתו ומבקש, קוּמָה יְיָ, קַדְּמָה פָנָיו – תקדם את פניו קודם שיבוא להורגני, הַכְרִיעֵהוּ במקומו, שיכנע ולא ימשיך לרדוף אחרי, פַּלְּטָה נַפְשִׁי מֵרָשָׁע שהוא כמו חַרְבֶּךָ, שאתה משתמש בו להרוג את החייבים מיתה.
(יד) וכן לא יהא חלקי עם שאר בני אדם, מִמְתִים יָדְךָ יְיָ – אותם אנשים חלשים [המכונים 'מתים' מחמת חולשתם] שהם כמו 'ידו' של ה' לקיים את העולם, כי הם העוסקים בישוב העולם, בזריעה וקצירה וכדומה, מִמְתִים מֵחֶלֶד – מאותם אנשים העוסקים בישוב העולם הזה [המכונה 'חלד'], שהם רוב בני האדם, המשתמשים לטובת עצמם בעולם הזה גם בחלקם הראוי להם לעולם הבא, כי הם מקבלים שכר מצוותיהם בעולם הזה, חֶלְקָם בַּחַיִּים – את חלקם הראוי לעולם הזה הם נוטלים לעצמם, וּצְפוּנְךָ – וגם בחלק הצפון להם לעולם הבא תְּמַלֵּא בִטְנָם, כי כל עסקם ורצונם הוא לאכול ולשתות ואינם חפצים כלל בענינים רוחניים המביאים את האדם לעולם הבא, ותכלית מעשיהם היא רק כדי שיִשְׂבְּעוּ בָנִים – שיהיו להם בנים שישארו אחריהם בעולם הזה, וְהִנִּיחוּ יִתְרָם לְעוֹלְלֵיהֶם – ויניחו את עושרם לבניהם, אך אינם עושים דבר לנפשם הנצחית, ולכן אחרי מותם לא נשאר מהם מאומה, כי לא השאירו שום דבר רוחני המיוחד להם כאנשים בעלי נפש, אלא רק ממון ונכסים גשמיים.
(טו) אמנם אני אהיה נבדל מאותם בני אדם, כי אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ – איני עוסק בצרכי הגוף ובאיסוף ממון, אלא משלים את נפשי בעניני הצדק, ועל ידי זה אדבק בה' ואחזה באור פניו, ולכן בעולם הזה איני שבע מבנים או מאכילה ושתיה [כמו אותם המוזכרים בפסוק הקודם, שזו שביעתם בעולם הזה], אלא אֶשְׂבְּעָה רק לעתיד לבוא, כאשר תפשוט הנפש את בגדי הגויה, בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ – כאשר תקיץ תמונתך מתוך גופי, כלומר, נפשו הרוחנית של האדם משולה ל'תמונת ה", והיינו לציור שיצר ה' בצלם אלהים, והיא חלק אלוה ממעל, אלא שבהיותה במאסר הגוף היא כביכול ישינה, ואין האדם מרגיש בה, ורק לאחר מיתת האדם מקיצה מתוכו 'תמונה' זו, היא הנפש האלהית שהיתה גנוזה בו כל ימי חייו, ואז אשבע מפירות הצדק שעשיתי בחיי. נמצא שהצדיק שבע בעולם הבא ממה שעשה בעולם הזה, ואילו הרשעים שבעים בעולם הזה מהחלק הראוי להם לעולם הבא.
