יא) יוצאה אשה במוך שבאזנה, והוא [-ובתנאי] שיהיה קשור באזנה, שאם לא כן יש לחשוש שיפול ותבוא לטלטלו. ובמוך שבסנדלה, והוא שיהיה קשור בסנדלה. ובמוך שהתקינה לנדתה, ואף על פי שאינו קשור, ואפילו עשתה לו בית יד להחזיק בו, כיון שאם נפל אינה מביאה אותו, מפני מאיסותו, ואין חשש טלטול:
יב) ויוצאה בפלפל, ובגרגר מלח, ובכל דבר שתתן לתוך פיה מפני ריח הפה, ולא תתן אותו בפיה לכתחלה בשבת. יוצאות הנשים בקיסמין שבאזניהן, שנותנים אותם כדי שלא יסתם הנקב של העגיל, וברעלות שבצוארן או שבכסותן, וברדיד הפרוף – הנסגר על ידי שכורכת את הצד האחד על גבי הצד השני בחפץ קטן [כעין כפתור], ופורפת בתחלה בשבת על האבן ועל האגוז, ויוצאה. ולא תערים ותפרוף על האגוז כדי להוציאו לבנה הקטן, וכן לא תפרוף על המטבע לכתחילה, מפני שאסור לטלטלו, ואם פרפה, יוצאה בו:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
