א לַמְנַצֵּ֤חַ ׀ לְעֶ֥בֶד יְהוָ֗ה לְדָ֫וִ֥ד אֲשֶׁ֤ר דִּבֶּ֨ר ׀ לַֽיהוָ֗ה אֶת־דִּ֭בְרֵי הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֑את בְּי֤וֹם הִֽצִּיל־יְהוָ֘ה אוֹת֥וֹ מִכַּ֥ף כָּל־אֹֽ֝יְבָ֗יו וּמִיַּ֥ד שָׁאֽוּל׃ ב וַיֹּאמַ֡ר אֶרְחָֽמְךָ֖ יְהוָ֣ה חִזְקִֽי׃ ג יְהוָ֤ה ׀ סַ֥לְעִ֥י וּמְצֽוּדָתִ֗י וּמְפַ֫לְטִ֥י אֵלִ֣י צ֭וּרִי אֶֽחֱסֶה־בּ֑וֹ מָֽגִנִּ֥י וְקֶֽרֶן־יִ֝שְׁעִ֗י מִשְׂגַּבִּֽי׃ ד מְ֭הֻלָּל אֶקְרָ֣א יְהוָ֑ה וּמִן־אֹֽ֝יְבַ֗י אִוָּשֵֽׁעַ׃
֍ ֍ ֍
פרק יח
מזמור זה הוא שיר תהילה שחיבר דוד המלך בצעירותו, כשהיה נרדף על ידי כל אויביו, ובכל פעם שהיה ניצל מאחת הצרות היה שר את השירה הזו [והובא מזמור זה גם בספר מלכים ב' פרק כ"ב]. וכלל במזמור זה את הנהגת ה' עמו בזמני השלווה והטובה, וכן את הנהגת ה' עמו בזמני הצרה והמצוקה, שבהם לפעמים הצילו ה' בדרכי הטבע על ידי תפילתו, ולפעמים על ידי ניסים גלויים, ואז לא הוצרך להתפלל, כי ה' היה איתו בגלוי. בזקנותו כלל דוד את השירה הזו בתוך ספר התהילים, ושינה כאן פרטים מסוימים כדי שיתאימו לבקשת כל יחיד ויחיד מישראל.
(א) לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד יְיָ, לְדָוִד, אֲשֶׁר דִּבֶּר לַייָ אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, ושר את השירה הזו כמה פעמים, בְּיוֹם הִצִּיל יְיָ אוֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו – בכל פעם שנושע מאחד מאויביו היה שר שירה זו, וּמִיַּד שָׁאוּל – וכן כשנושע מיד שאול שרדפו, שר את השירה הזו, ופירט את שאול בפני עצמו, כי אז היה בסכנה הגדולה ביותר.
(ב) וַיֹּאמַר, אֶרְחָמְךָ – אני גורם לך לנהוג עימי בהנהגה מלאת רחמים, יְיָ חִזְקִי – החוזק שלי.
(ג) תחילה משבח דוד את ה' על הזמנים שבהם הוא יושב בשלווה ללא צרות, ואמר זאת בדרך משל, כי בישועה מיד האויב יש שלשה חלקים, ההימלטות מהאויב, הבריחה אל המצודה, והמקום שעליו עומדת המצודה שהוא סלע גבוה וחזק, כך יְיָ הוא סַלְעִי – הסלע שעליו בנויה המצודה, וּמְצוּדָתִי בעצמה, וּמְפַלְטִי – והוא הממלט אותי מיד אויבי. ובאותם זמנים לא רק שלא השיגוני אויבי, אלא אני ניצחתי אותם, כי אתה אֵלִי צוּרִי – האל השומר ומשגיח עלי בהשגחה פרטית, אֶחֱסֶה בּוֹ, ומחמת כן תעמוד עמדי עד אשר אנצח את אויבי, כי ה' הוא הנותן לי את שלשת הדברים שאני זקוק להם במלחמה, מָגִנִּי – הוא המגן עלי בשעת המלחמה, וְקֶרֶן יִשְׁעִי – הקרן שבה אנגח את אויבי, מִשְׂגַּבִּי – הוא הנותן לי את החוזק והגבורה בשעת הקרב.
(ד) ובעת כזו, שאיני נמצא כלל בצרה, לא אצטרך להתפלל לה' שיושיעני, אלא מְהֻלָּל אֶקְרָא יְיָ – אקרא לה' בשם מהולל, שיש להללו על רוב טובותיו, ועל ידי ההילול לבד, וּמִן אֹיְבַי אִוָּשֵׁעַ, ולא אצטרך להתפלל על כך בפרטות, שאוושע מאויבי.
