יב) ראה ראייה אחת, מקצתה בסוף היום, ומקצתה בתחילת הלילה, אף על פי שאינה ארוכה כשתים, הרי אלו שתי ראיות, שהימים מחלקין הראייה. לפיכך הרואה ראייה אחת בין השמשות, שהוא ספק מן היום ומן הלילה, הרי זה ספק לטומאה.
יג) ראה ראייה אחת ביום, ואחת בין השמשות, יש בזה ספק אם הוא נחשב כרואה שתים או כרואה שלש, והרי זה ודאי לטומאה, כיון שגם בשתי ראיות נעשה טמא, וספק לקרבן, כיון שאין חיוב קרבן בפחות משלש ראיות, ומביא קרבן ואינו נאכל.
