משנה ד: גֶּפֶן שֶׁהִיא נְטוּעָה בְגַת אוֹ בְנֶקַע, נוֹתְנִין לָהּ עֲבוֹדָתָהּ, וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם אֵין שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. וְהַבַּיִת שֶׁבַּכֶּרֶם, זוֹרְעִין בְּתוֹכוֹ:
משנה ד: גֶּפֶן יחידית, שֶׁהִיא נְטוּעָה בְגַת אוֹ בְנֶקַע – גומא, נוֹתְנִין לָהּ [-מרחיקים את התבואה ממנה בשיעור של כדי] עֲבוֹדָתָהּ, והיינו ששה טפחים מכל צד, וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר בתבואה, ואף שכבר התבאר לעיל שההרחקה של גפן יחידית היא ששה טפחים, התחדש כאן שאפילו באותה גת ובאותו נקע מותר לזרוע תבואה יחד עם הגפן, אם הרחיקם ששה טפחים כראוי. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם אֵין שָׁם – בגת או בנקע אַרְבַּע אַמּוֹת, לֹא יָבִיא כלל זֶרַע של תבואה לְשָׁם, אך אם יש שם ארבע אמות, אף רבי יוסי מודה שדי בהרחקת ששה טפחים. וְהַבַּיִת שֶׁבַּכֶּרֶם, אפילו שהגפנים מקיפים אותו, ואפילו אם ענפי הגפנים מסוככים על גג הבית, מכל מקום זוֹרְעִין בְּתוֹכוֹ תבואה, כיון שהבית הוא רשות בפני עצמה.
