יח. 'אין כאלקינו' הוא שבח נורא, ויש בו כונה גדולה ע"פ הסוד, ויאמר אותו בנחת, ואחריו אמירת פטום הקטורת בכונה גדולה, ורבו ועצמו שבחיה. ואח"כ אומרים קדיש על ישראל ונקרא קדיש יתמא שתקנו לאומרו היתומים למנוחת נפש אביהם או אמם, ויש בו תועלת לנפש הנפטר לאו דוקא להצילו מדין ועונש אלא יועיל לו להעלותו ממדרגה למדרגה, לכך אומרים אותו בכל יום יארצייט אפילו אחר כמה שנים משנפטר, וכן היה נוהג רבינו האר"י ז"ל לאומרו בכל שנה ביום יארצייט של אביו כי אמו היתה עודנה בחיים. ופה עירנו בגדא"ד נוהגים לומר אחר קדיש זה "רבנן ברכו את ה' המבורך", אבל בערי הקודש תוב"ב ושאר מקומות לא נהגו לומר תיבת "רבנן". ועוד נוהגים פה עירנו יע"א לומר "רבנן" גם בקדיש דקודם עלינו לשבח דתפלת ערבית, וכן נוהגים ג"כ לומר "רבנן" בעלייתם לס"ת, ולא עשינו שנוי מנהג בזה, אף על פי שרוב הקהילות ובפרט בארצות הצבי לא נהגו לומר "רבנן", משום דלא ראיתי שיש בדבר זה הפסד ופקפוק כדי שנשנה המנהג, לכן כל מקום שנהגו בכך ישארו במנהגם. ובסה"ק רב פעלים כתבתי בס"ד בתשובה טעם לאמירת רבנן בברכו דאחר קדיש יתמא הוא כי ברכו דקודם יוצר הוא מתקנות אנשי כנה"ג שתקנו כדרך שאומרים בשמים כן וכמ"ש במדרש, אבל כאן לא תקנו כנה"ג לומר ברכו אלא החכמים האחרונים תקנו אותו, לכך האומר "ברכו" אומר "רבנן ברכו" וכו', כלומר ברשות רבנן אני אומר ברכו את ה' המבורך, וכן הענין בברכו דעליית ס"ת שזה ג"כ לא נתקן מאנשי כנה"ג, ועיין השומר אמת סי' יו"ד אות א' יע"ש:
תפריט
תפריט
רביעי
א' אדר התשפ"ו
