יֵשׁ מִין גְּנֵבָה אַחֶרֶת שֶׁדָּשׁוּ בָּהּ רַבִּים, הֲלוֹא הִיא גְּנֵבַת דַּעַת הַבְּרִיּוֹת. וְיֵשׁ בָּזֶה מִינִים שׁוֹנִים, וְהַכְּלָל הוּא, שֶׁכָּל שֶּׁמִּשְׁתַּדֵּל לֵידַע מָה שֶׁבְּלֵב חֲבֵרוֹ, בְּדֶרֶךְ כְּלָל הֲרֵי זוֹ גְנֵבַת דַּעַת, וְאָסוּר, אִם לֹא שֶׁעוֹשֶׂה לְשֵׁם שָׁמַיִם לְהַצִּיל עָשׁוּק מִיַּד עוֹשְׁקוֹ, אוֹ לְהַפְרִישׁוֹ מֵאִסּוּרִים. וְכֵן הַמַּרְאֶה חִבָּה יְתֵרָה לַחֲבֵרוֹ וְאֵין פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִים, הֲרֵי זוֹ גְּנֵבַת דַּעַת. וְהוֹלֵךְ בְּתֹם יֵלֵךְ בֶּטַח.