משנה ב: הַמּוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר, לֹא מָכַר כֵּלָיו. נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר, מָכַר כֵּלָיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, פְּעָמִים מְכוּרִין וּפְעָמִים אֵינָן מְכוּרִין. כֵּיצַד, הָיָה חֲמוֹר לְפָנָיו וְכֵלָיו עָלָיו, וְאָמַר לוֹ מְכוֹר לִי חֲמוֹרְךָ זֶה, הֲרֵי כֵלָיו מְכוּרִין. חֲמוֹרְךָ הוּא, אֵין כֵּלָיו מְכוּרִין:
הַמּוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר, לֹא מָכַר את כֵּלָיו המשמשים למשא, כגון שקים וכדומה, ואפילו היו על גביו בשעת המכירה [אבל את הכלים המשמשים לרכיבה, כגון אוכף ומרדעת, קנה]. נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר, מָכַר גם את כֵּלָיו המשמשים למשא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, פְּעָמִים שהכלים מְכוּרִין וּפְעָמִים שאֵינָן מְכוּרִין. כֵּיצַד, הָיָה חֲמוֹר עומד לְפָנָיו, וְכֵלָיו עָלָיו, וְאָמַר לוֹ הקונה למוכר 'מְכוֹר לִי חֲמוֹרְךָ זֶה', משמע שימכרנו לו כפי שהוא, עם הכלים שעליו, ולכן באופן זה הֲרֵי כֵלָיו מְכוּרִין. אבל אם אמר לו 'חֲמוֹרְךָ הוּא', הרי זה כשואלו האם זהו חמורו ויסכים למוכרו לו, והרי הוא כקונה 'חמור' סתם, ולכן אֵין כֵּלָיו מְכוּרִין, ואפילו היו עליו בשעת המכירה.
