משנה ג: הַשּׁוֹחֵט מִתּוֹךְ הַטַּבַּעַת וְשִׁיֵּר בָּהּ מְלֹא הַחוּט עַל פְּנֵי כֻלָּהּ, שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מְלֹא הַחוּט עַל פְּנֵי רֻבָּהּ:
משנה ג: להבנת המשנה יש להקדים, שמקום השחיטה הוא בגרגרת של הבהמה, העשויה כמין טבעות טבעות מחוברות, וכל מקום הטבעות כשר לשחיטה. אמנם אם שחט מעל מקום הטבעות לצד הראש, או מתחת למקום הטבעות לצד הגוף, הרי זו נבילה. משנתנו עוסקת במי ששחט בטבעת העליונה ביותר לצד הראש, מתי שחיטתו כשרה: הַשּׁוֹחֵט באופן שתחילת השחיטה היתה מִתּוֹךְ הַטַּבַּעַת העליונה, וְלא יצא חוץ לטבעת, אלא שִׁיֵּר בָּהּ אפילו שיעור דק ביותר של מְלֹא הַחוּט, עַל פְּנֵי כֻלָּהּ – על פני כל הטבעת, ולא יצאה הסכין כלל מחוץ למקום הטבעת, שְׁחִיטָתוֹ כְשֵׁרָה, אבל אם יצאה הסכין חוץ לטבעת לצד הראש, אפילו בחלק קטן ביותר, ואפילו שהשחיטה עצמה יכולה להיעשות רק על פני רוב הטבעת, ואין צורך כלל לחתוך את כל הטבעת, מכל מקום כיון שהסתיים החיתוך במקום פסול, והיינו חוץ לטבעת, סוברים חכמים ששחיטתו פסולה. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אפילו אם השתיירה הטבעת בשיעור מְלֹא הַחוּט רק עַל פְּנֵי רֻבָּהּ, ובסוף החיתוך כבר יצא חוץ לטבעת, מכל מקום שחיטתו כשרה, וטעמו, כיון שמצד הדין אין צורך לחתוך את כל הטבעת, אם כן, כיון שבשעה שחתך את רוב הטבעת לא יצא מחוץ לטבעת אלא נשאר ממנה שיעור מלא החוט, הרי כבר הוכשרה השחיטה ברוב הטבעת, ומה שבחלק הקטן שבסוף יצא מחוץ לטבעת אין זה פוסל את השחיטה, והרי זה כאילו המשיך לחתוך בבשר הבהמה סתם, לאחר שכבר נשחטה כדין.
