פרשת שופטים
"לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא" (דברים יז טו)
מצוות לא תעשה, שלא למנות עלינו למלך איש שלא יהיה מזרע ישראל, ואפילו יהיה גר צדק, ועל זה נאמר 'לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא'. ואמרו חז"ל שבכלל זה שכל המינויים שאתה ממנה עליך לא יהיו אלא מקרב אחיך.
שרש המצוה ידוע, כי מהיות הממונה לראש להכניע לכל, בכל אשר ידבר, צריך להיות על כל פנים מזרע ישראל שהם רחמנים בני רחמנים, כדי שירחם על העם שלא להכביד עולם בשום דבר מכל הדברים, ויאהב האמת והצדק והישר, כידוע לכל שהוא ממשפחת אברהם, שיש בה כל טובות אלו, וכעין שאמרו חכמי הטבע, שטבע האב צפון בבניו.
מדיני המצוה, מה שאמרו חז"ל שאין ממנים לשום שררה אדם רק אם הוא מזרע ישראל, ואפילו ממונה על אמת המים.
ובמלכות ישראל כבר זכה בו דוד וזרעו לעולם, ואין בידינו עוד לשנותה כמו שאין בידינו עוד לשנות הכהונה מזרע אהרן, שנאמר על דוד המלך 'כסאך יהיה נכון עד עולם'.
ונוהג איסור זה לענין המלוכה, בזמן שישראל על אדמתן בישובן, והיא מן האזהרות שהם על כלל הצבור, ולענין שאר שררות שבישראל נוהג איסור זה בכל מקום שהם, שאסור להם מן התורה למנות על הצבור אדם שאינו מבני ישראל.
ומשרש המצוה אתה דן, שאסור גם כן למנות על הצבור אנשים רשעים ואכזרים, והממנה אותם מפני קרבה, או מיראתו להם, או להחניפם – לא תסור רעה מביתו, ומי שלא יירא מכל אדם, כדי להועיל לרבים בכל כחו, שכרו יהיה איתו מאת ה' תמיד בעולם הזה, ונפשו בטוב תלין לעולם הבא, וזרעו יירש ארץ.
