פרשת שופטים
"וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד" (דברים יז טז)
מצוות לא תעשה, שלא לשכון בארץ מצרים לעולם, כלומר שלא נלך לקבוע דירתנו במצרים, ועל זה נאמר "ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס, וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד". ונכפל איסור זה בתורה שלש פעמים, ואמרו על זה חז"ל, בשלשה מקומות הזהירה התורה שלא לשוב בארץ מצרים, בשלשתן חזרו ישראל, ובשלשתן נענשו. ושלשה מקומות אלו: אחד מהם הוא זה שזכרנו, והשני הוא בספר דברים (כח, סח) "והשיבך ה' מצרים באניות, בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה", והשלישי בספר שמות (יד יג) "כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם" וגו', ואף על פי שבדרך הפשט נאמר הפסוק בדרך סיפור, קיבלו חז"ל שכוונת התורה לומר בזה איסור.
משרשי המצוה, לפי שאנשי מצרים רעים וחטאים, והא-ל ברוך הוא הוציאנו משם וגאלנו בחסדיו מידם, לזכותנו ללכת בדרכי האמת, ורצה בטובו הגדול לבלתי נשוב עוד להטמא בתוכם, כדי שלא נלמוד מהם ולא נלך בדרכיהם המגונים בעיני תורתנו השלמה.
מדיני המצוה, מה שאמרו חז"ל, שלא העיר מצרים לבדה בכלל האיסור, אלא אף בכל אסכנדריא אסור לשכון, ומים אסכנדריא באורך ארבע מאות פרסה וברוחב ארבע מאות פרסה באיסור זה.
ונוהג איסור זה בכל זמן באנשים ובנשים. והעובר על זה וקבע דירתו שם, עבר על לאו זה, אבל אין לוקין על לאו זה, לפי שבשעת הכניסה מותר הוא, שהרי האיסור הוא רק כשמשתקע, ובהשתקעו שם זהו לאו שאין בו מעשה. וכתב הרמב"ם ז"ל שיראה לו שאם כבש מלך ישראל על פי בית דין את ארץ מצרים, שמותר יהיה לנו לשכון בה. ודברי פי חכם חן.
