משנה ה: כָּשֵׁר בַּתּוֹרִין, פָּסוּל בִּבְנֵי יוֹנָה. כָּשֵׁר בִּבְנֵי יוֹנָה, פָּסוּל בַּתּוֹרִין. תְּחִלַּת הַצִּהוּב בָּזֶה וּבָזֶה, פָּסוּל:
משנה ה: אגב כך שהובאו במשנה הקודמת דינים המנוגדים זה לזה, שהכשר בזה פסול בזה, והפסול בזה כשר בזה, יובאו במשניות הבאות [עד סוף הפרק] כללים מעין לו בענינים שונים: נאמר בתורה (ויקרא א יד) 'וְאִם מִן הָעוֹף עֹלָה קָרְבָּנוֹ לַה' וְהִקְרִיב מִן הַתֹּרִים אוֹ מִן בְּנֵי הַיּוֹנָה אֶת קָרְבָּנוֹ', וכך בכמה מקומות בתורה נאמר לגבי היונים לשון 'בני היונה' ולגבי התורים לא נאמרה לשון 'בני', ומכך למדו חכמים שדבר זה מעכב, שאם מביא קרבנו מהיונים, צריך להביא קטנים ולא גדולים, ואם מביא מהתורים צריך להביא מהגדולים, ולא מהקטנים, ומבארת המשנה את הכללים בזה, כל הכָּשֵׁר בַּתּוֹרִין, שהוא כבר גדול, פָּסוּל בִּבְנֵי יוֹנָה. כָּשֵׁר בִּבְנֵי יוֹנָה, שהם עדיין קטנים, הרי זה פָּסוּל בַּתּוֹרִין. תְּחִלַּת הַצִּהוּב – כשהתחיל להצהיב המקום שסביב הצואר, בָּזֶה וּבָזֶה – בתורים ובבני היונה, פָּסוּל, כיון שיצא מכלל 'קטן', ולא נכנס לכלל 'גדול'.
