משנה ה: הַנּוֹטֵעַ יָרָק בַּכֶּרֶם אוֹ מְקַיֵּם, הֲרֵי זֶה מְקַדֵּשׁ אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה גְפָנִים. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁהָיוּ נְטוּעוֹת עַל אַרְבַּע אַרְבַּע, אוֹ עַל חָמֵשׁ חָמֵשׁ. הָיוּ נְטוּעוֹת עַל שֵׁשׁ שֵׁשׁ, אוֹ עַל שֶׁבַע שֶׁבַע, הֲרֵי זֶה מְקַדֵּשׁ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה לְכָל רוּחַ, עֲגֻלּוֹת וְלֹא מְרֻבָּעוֹת:
משנה ה: הַנּוֹטֵעַ יָרָק בַּכֶּרֶם, אוֹ מְקַיֵּם ירק בכרם, והיינו שרואה שהוא צומח מאליו ומניחו שם ואינו עוקרו, הֲרֵי זֶה מְקַדֵּשׁ – אוסר בהנאה אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה גְפָנִים, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁהָיוּ נְטוּעוֹת עַל אַרְבַּע אַרְבַּע – כל גפן במרחק של ארבע אמות מחברתה, וכיון שהוצרך להרחיק את הירק מהגפנים שש עשרה אמות, נאסרים כל הגפנים שבמרחק הזה מהירק, ובאופן זה יש ארבעים וחמשה גפנים במרחק זה, אוֹ עַל חָמֵשׁ חָמֵשׁ – ואף אם היו הגפנים נטועים במרחק של חמש אמות זה מזה, ובאופן זה יש במרחק של שש עשרה אמה רק שלשים ושבעה גפנים, מכל מקום כיון שיש עוד שמונה גפנים שהם במרחק ארבע אמות מהגפנים האסורים, ואנו מחשיבים את כל שטח הגפנים האסורים כאילו הם מלאים ירק, לכן נאסרים גם שמונה גפנים אלו שבמרחק ארבע אמות, שזהו שיעור ההרחקה שצריך להשאיר מהכרם, ולכן אף באופן זה נאסרים ארבעים וחמשה גפנים [וכיון שבאופן זה נמצא שמרחק האיסור מהירק הוא עשרים אמה, לכן לא נקטה המשנה בבבא זו את המרחק האוסר, כפי שנקטה בהמשך, אלא את מנין הגפנים הנאסר, שהוא שוה בשניהם, בארבע ארבע ובחמש חמש].
הָיוּ הגפנים נְטוּעוֹת עַל שֵׁשׁ שֵׁשׁ אמות, אוֹ עַל שֶׁבַע שֶׁבַע אמות, הֲרֵי זֶה מְקַדֵּשׁ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה לְכָל רוּחַ, ובנטועות שש שש יש בכלל האיסור עשרים וארבעה גפנים, ובנטועות שבע שבע יש בכללם עשרים ואחד גפנים, ומודדים את אותם שש עשרה אמה לכל צד כשהן עֲגֻלּוֹת, במרחק שוה מהמרכז, וְלֹא מְרֻבָּעוֹת הכוללות גם את הזויות של העיגול.
