יט) היוצא בטלית מקופלת ומונחת על כתיפו, חייב. אבל יוצא הוא בסודר שעל כתיפו, אף על פי שאין נימה [-חוט מהסודר] קשורה לו באצבעו. וכל סודר שאינו חופה [-מכסה] ראשו ורובו, אסור לצאת בו. היתה סכנית קצרה, שאינה רחבה, קושר שני ראשיה למטה מכתפים, ונמצאת כמו אבנט, ומותר לצאת בה:
כ) מותר להתעטף בטלית שיש בשפתותיה מלל, אף על פי שהן חוטין ארוכין, ואף על פי שאינן נוי הטלית, מפני שהן בטלים לגבי הטלית, ואינו מקפיד עליהן בין היו בין לא היו. לפיכך, היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה, חייב מפני שאותן החוטין של הציצית חשובין הן אצלו, אף על פי שהן פסולים עתה, כגון שחסרים חלק מהחוטים, ודעתו עליהן עד שישלים חסרונן ויעשו ציצית. אבל טלית המצוייצת כהלכתה, מותר לצאת בה בין ביום בין בלילה, שאין הציצית הגמורה נחשבת משאוי, אלא הרי היא מנוי הבגד ומתכסיסיו, כמו האימרא וכיוצא בה. ואילו היו חוטי הציצית שהיא מצוייצת כהלכתה משאוי, היה חייב היוצא בה אפילו ביום השבת, הגם שהוא מקיים מצות ציצית, שאין מצות עשה שאין בה כרת דוחה שבת, וההיתר לצאת בה הוא כיון שהציצית היא חלק מהבגד:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
