השער השמיני, שער חשבון הנפש
פרק שלישי
החשבון הרביעי: חשבונו האדם עם נפשו בגודל טובות האלקים עליו כשיתבונן על מה שיש בו חיותו בשני העולמים: בתורה נכבדת נאמנה להסיר עיוורון שכלו, לבער סכלותו, להאיר עיניו ולקרבו אל רצון אלקיו, ותודיענו התורה אמיתת בוראו ומה שהוא חייב לו, אשר בו תושלם הצלחתו בעולם הזה ובעולם הבא, כמו שכתוב: 'תורת ה' תמימה משיבת נפש וגו' פקודי ה' ישרים משמחי לב' וגו'. ויחשוב בנפשו, אלו היתה נעדרת ממנו התורה אחר שהכיר מעלתה, ואחר כך נזדמן לו אדם שהועילו בה, האם היתה ראויה השתדלותו ויכולתו מספקת להשלים הודאתו ושבחו על זה. וכל שכן חובתו אל הבורא, שנתנה לו ועוזרו בהבנת התורה ובלימודה. והמעט ממה שאנו חייבים לו מן ההודאה עליה, הוא שנרוץ להדבק בתורתו ונמהר לקבל מצוותיו ואזהרותיו, כמו שכתוב: חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצוותיך'.
