השער השלישי – שער הבושה
אמרו חז"ל 'כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו – מוחלין לו כל עונותיו'. ועוד אמרו חז"ל, 'בושת פנים לגן עדן'. ואמרו החכמים, הבושה והאמונה מחוברות זו למעלה מזו, כי הביישן מחזיק באמונה עם כל אדם, ומי שאינו נאמן – אין לו בושה. ואמר החכם: כשאינך מתבייש, תעשה כל רצונך.
ירגיל אדם עצמו שלא יעשה דבר שחברו מתבייש לומר לו, כגון, אדם שיש לו דבר סתר, ונכנס אצלו חברו, ומתבייש לומר לו לצאת. או אם יתאכסן בבית חברו, והוא מצטער, ומתבייש לומר לו לצאת. או שיקרא כתבים של חברו, וחברו מתבייש לומר לו שלא יקרא. וכל כיוצא בזה. ידקדק מאוד בדבר, שלא יכביד עצמו על אחרים בשום דבר, ושלא יבקש מחבירו שום דבר במתנה, ולא יבקשנו להשאיל כליו ולא מעותיו, במקום שיודע שאינו עושה ברצון ומתבייש להשיב פניו ריקם. ומי שיש לו מידת הבושה, קשה לו שחברו מתבייש ממנו. ועל זה אמר החכם: אל תאהב אדם, אלא מי שמראה עצמו שאינו יכול לעמוד בלתי עזרתך, ואף על פי שאתה צריך לעזרתו יותר ממה שצריך לעזרתך. ואם תחטא לו – הוא ימחל לך, ויראה עצמו כאילו הוא החוטא; וישאל ממך דברים שאינו צריך, כדי שלא תתבייש לשאול ממנו.
והרוצה להרגיל עצמו בבושה ישב תמיד לפני מי שמתבייש ממנו. ואל יחלל הדר פניו לשאול מבני אדם, כי כיון שתחלל הדר פניך – אין אתה מוצא מי שמחדשהו לך.
