כג) המוצא תפילין בשבת ברשות הרבים, ואינו רוצה להשאירם בבזיון, אך גם אינו יכול לטלטלם, כיצד הוא עושה, לובשן כדרכן, מניח של יד בידו ושל ראש בראשו, ונכנס לביתו, וחולצן בבית, וחוזר ויוצא ולובש זוג שני, וחולצן בביתו, עד שיכניס את כולן. ואם היו הרבה זוגות תפילין, ולא נשאר מן היום כדי להכניסן דרך מלבוש, הרי זה מחשיך עליהם – נשאר סמוך אליהם עד שתצא השבת, ומכניסן במוצאי שבת. ואם היה בימי הגזרה של הגוים, שמתירא לישב ולשמרן עד הערב מפני הגוים, מכסן במקומן, ומניחן, והולך:
כד) היה מתיירא להחשיך עליהן מפני הליסטים, נוטל את כולן כאחת, ומוליכן פחות פחות מארבע אמות, שלא תהא עקירה והנחה בארבע אמות או יותר, אלא פחות מארבע אמות בכל פעם, או נותנן לחבירו בתוך ארבע אמות, וחבירו לחבירו בתוך ארבע אמות שלו, עד שמגיע לחצר החיצונה של העיר, שזהו מקום המשתמר. במה דברים אמורים שמצילים את התפילין בשבת, בשהיו בהן רצועותיהן, והן מקושרין קשר של תפילין, שודאי תפילין הן, אבל אם לא היו רצועותיהן מקושרות, ויתכן שאין אלו תפילין אלא קמיעות, אינו נזקק להן:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
