א. בין הברכה לאכילה אסור להפסיק בדיבור, ואפילו לא לדבר שבקדושה [כגון עניית קדיש או קדושה], ואם הפסיק אפילו במילה אחת, צריך לחזור ולברך. (שו"ע ומשנ"ב רו)
ב. צריך שלא להפסיק אפילו בשתיקה ארוכה בין הברכה לאכילה, והיינו שיעור זמן של אמירת 'שלום עליך רבי'. אמנם בדיעבד אפילו אם שתק זמן רב, כל זמן שלא הסיח דעתו, אינו צריך לחזור ולברך. (שם)
