(כט) כִּֽי־אַ֭תָּה תָּאִ֣יר נֵרִ֑י יְהוָ֥ה אֱ֝לֹהַ֗י יַגִּ֥יהַּ חָשְׁכִּֽי׃ (ל) כִּֽי־בְ֭ךָ אָרֻ֣ץ גְּד֑וּד וּ֝בֵֽאלֹהַ֗י אֲדַלֶּג־שֽׁוּר׃ (לא) הָאֵל֮ תָּמִ֪ים דַּ֫רְכּ֥וֹ אִמְרַֽת־יְהוָ֥ה צְרוּפָ֑ה מָגֵ֥ן ה֗֝וּא לְכֹ֤ל ׀ הַֽחֹסִ֬ים בּֽוֹ׃ (לב) כִּ֤י מִ֣י אֱ֭לוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵ֣י יְהוָ֑ה וּמִ֥י צ֗֝וּר זֽוּלָתִ֥י אֱלֹהֵֽינוּ׃
֍ ֍ ֍
(כט) עתה מבאר את עניני הנהגת ה' בשני דברים שאינם שייכים כלל להכנת האדם [כלומר, אינם כפי הכנתו, ואף לא בהיפך מהכנתו], הראשון הוא ידיעת האמת והוראת הדרך בה ישכון האור, כי האדם מצד חומריותו אינו ראוי כלל שיאיר עליו אור ה', כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי – רק מצד רצון ה' יכול האדם להכיר את אור האמת, הנמשל לנר המאיר את נפש האדם, ואולם גם אחרי ידיעת האמת עדיין הכוחות החומריים המסובבים את האדם יוצרים חושך ממש סביבו, יְיָ אֱלֹהַי יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי – יתן את נוגה אורו על החושך שלי, על ידי המצוות שנצטווינו בהם, והם מסירים את ענני החומריות על ידי הקדושה וההזדככות, ודברים אלו, שהם ידיעת האמת, וקיום המצוות, הם דברים שניתנו לנו מאת ה', ללא הכנה מצד האדם.
(ל) והדבר השני שעושה ה' לבדו ללא שייכות להכנת האדם, הוא השמירה מהפגעים, והנצחון שהוא נותן ליראיו, שאין זה לפי הכנתם וגבורתם, כִּי בְךָ אָרֻץ גְּדוּד – בכח ה' ארוץ כאילו יש לי גדודים רבים ואנשי חיל, וּבֵאלֹהַי אֲדַלֶּג שׁוּר – אדלג על חומות ומבצרי האויבים ואכבשם.
(לא) הגם שלעין הגשמית נראה כי אין שייכות בין חוקי הטבע לבין המצוות והעבירות שעושים בני האדם, אין הדבר כן, אלא הטוב והרע הבאים מחוקי הטבע תלויים במעשיהם הטובים או הרעים של בני האדם, שהרי הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ, כלומר, הרי ה' נוהג עם בני האדם בתמימות ושלימות, וגומל טוב לעושי רצונו, ואין מי שיעצור בעדו, ואף לא חוקי הטבע, כי אִמְרַת יְיָ צְרוּפָה – הנהגת ה' בהשלטת חוקי הטבע הרי היא צרופה ונקיה מכל סיג ומכשול, ולא תיגרם תקלה מחוקי הטבע, ולכן לא יתכן שתהיה סתירה בין הנהגת הטבע להנהגה התלויה בבחירת בני האדם, ולכן מָגֵן הוּא ה' לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ, כי חוקי הטבע נכנעים לפני החוסים בה'.
(לב) כִּי מִי אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי יְיָ, כלומר, שם 'אלוה' מורה על ההנהגה וההשגחה על בני האדם, ושם הוי"ה מורה על בריאת העולם וחוקי הטבע, וה' שברא את העולם וחוקיו הוא האלהים המשגיח על הנהגת בני האדם, וּמִי צוּר – וכי יש עוד מי שיצר וברא דבר בעולם זוּלָתִי אֱלֹהֵינוּ, שהוא המנהיג ומשגיח על מעשי בני האדם, וכיון שהוא האחד שברא את העולם ומשקיף על מעשי בני האדם, בודאי ערך את הכל באופן שלא תהיה סתירה בין הדברים, וחוקי הטבע נמשכים לפי הנהגת בני האדם.
