אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב, הִחְלִיד סַכִּין בֵּין סִימָן לְסִימָן – הכניס את הסכין בין הקנה לושט, [וּפְסָקוֹ – וחתך אחד מהם], ואחר כך שחט את הסימן השני כדרכו, שחיטתו פְּסוּלָה. אך אם הכניס את הסכין תַּחַת הָעוֹר ושחט, שחיטתו כְּשֵׁרָה. מקשה הגמרא, מַאי קָא מַשְׁמַע לָן – מה בא רב להשמיענו בדין זה, והרי תָּנִינָא – שנינו דין זה במשנה (להלן), לגבי אופן ששחט כבר את אחד הסימנים כדינו, אוֹ שֶׁהִחְלִיד אֶת הַסַּכִּין תַּחַת הסימן הַשֵּׁנִי, וּפְסָקוֹ בבת אחת, רַבִּי יְשֵׁבָב אוֹמֵר הרי זו נְבֵלָה, וּמְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר הרי זו טְרֵפָה. מתרצת הגמרא, אִי היינו לומדים דין זה רק מִמַּתְנִיתִין, הֲוָה אָמֵינָא – יכול היית לומר, הָנֵי מִילֵּי – שדין זה הוא רק כששחט מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה – שהכניס את הסכין בין הסימנים וחתך אחד מהם כלפי חוץ [כלומר מכיוון העורף לכיוון הצואר], דְּלֹא עָבֵיד כְּדַרְכָּה דִּשְׁחִיטָה – שלא עשה זאת כדרך שחיטה רגילה, שהיא מצד הצואר לצד העורף, אֲבָל הָכָא – אך כאן, במקרה של רב, שחתך את הסימן מִלְמַעְלָה לְמַטָּה – מצד הצואר, דְּעָבִיד כְּדַרְכָּה דִּשְׁחִיטָה – שעשה זאת כדרך שחיטה רגילה, אֵימָא שַׁפִּיר דָּמִי – שמא מועילה שחיטתו, קָא מַשְׁמַע לָן – השמיענו רב שאף באופן זה שחיטתו פסולה, כיון שפסול 'חלדה' או בכך שהסכין מכוסה, ואף כאן, כיון שהסכין תחובה בין שני הסימנים והרי היא מכוסה, אף ששחט כדרך ששוחטים, שחיטתו פסולה.
התבאר לעיל בדברי רב יהודה בשם רב, שאם הכניס את הסכין תחת העור ושחט, שחיטתו כשרה. מביאה הגמרא לשון אחרת בשם רב בענין זה, בֵּי רַב אָמְרֵי – בבית מדרשו של רב אמרו בשם רב, אם היתה הסכין תַּחַת הָעוֹר, אֵינִי יוֹדֵעַ האם יש בכך פסול של חלדה או לא. וְכֵן אם הכניס את הסכין תַּחַת הַמַּטְלִית, וְכֵן תַּחַת צֶמֶר מְסוּבָּךְ של הבהמה. וְלֹא אִיפְשִׁיטָא – ולא נפשט ספק זה.
(בעי רב פפא החליד במיעוט סימנין מהו תיקו ולחומרא עבדינן דאיסורא הוא):
משנה
כפי שהתבאר לעיל (פרק א), חמשה פסולים יש בשחיטה, הלכה למשה מסיני: שהייה, דרסה, חלדה, הגרמה ועיקור. מבארת המשנה עתה את הפסול של 'דרסה': דרך השחיטה היא על ידי הולכה והבאה של הסכין, אך אם לא עשה כן, אלא דחק את הסכין על הצואר והִתִּיז אֶת הָרֹאשׁ בְּבַת אַחַת, ללא הולכה והבאה כלל, שחיטתו פְּסוּלָה.
הָיָה שׁוֹחֵט – מוליך או מביא את הסכין, וְהִתִּיז אֶת הָרֹאשׁ בְּבַת אַחַת – בהולכה בלבד או בהבאה בלבד, אִם יֵשׁ בַּסַּכִּין אורך כִּמְלֹא צַוָּאר נוסף, כלומר, שהיתה הסכין כולה כרוחב שני צוארים של הבהמה, שחיטתו כְּשֵׁרָה.
הָיָה שׁוֹחֵט – מוליך או מביא את הסכין, וְהִתִּיז שְׁנֵי רָאשִׁים של בהמות כְאֶחָד, בהולכה או בהבאה, ולא הוליך והביא, אִם יֵשׁ בַּסַּכִּין כִּמְלֹא צַוָּאר אֶחָד נוסף, מלבד שני הצוארים, ונמצא שהסכין כולה כרוחב שלשה צוארים, שחיטתו כְּשֵׁרָה.
בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, שיש צורך שתהא הסכין ארוכה כמלא צואר נוסף מלבד מה ששחט, בִּזְמַן שֶׁהוֹלִיךְ וְלֹא הֵבִיא, אוֹ שֶׁהֵבִיא וְלֹא הוֹלִיךְ, אֲבָל אִם הוֹלִיךְ וְהֵבִיא, אֲפִלּוּ היה הסכין באורך כָל שֶׁהוּא [-קטן ביותר], וַאֲפִלּוּ בְאִזְמֵל, כָּשֵׁר [ובגמרא יבואר באיזה איזמל מדובר].
