כה) המוצא ספר תורה ברשות הרבים, הרי זה יושב ומשמרו, ומחשיך עליו – נשאר לידו עד שתצא השבת. ובסכנה, מניחו והולך לו. ואם היו גשמים יורדין, מתעטף בעור של הספר תורה כדרך מלבוש, וחוזר ומכסה אותו בבגדיו, ונכנס בו [ומותר לעשות כן כיון שזהו כבודו של הספר תורה, שלא ישאר מוטל בגשמים].
כו) לא יצא החייט במחטו בידו, ולא הלבלר בקולמוסו, ערב שבת סמוך לחשיכה, שמא ישכח ויוציא מרשות לרשות. וחייב אדם למשמש בבגדו ערב שבת עם חשיכה, שמא יהיה שם דבר שכוח ויצא בו בשבת. מותר לצאת בתפילין ערב שבת עם חשיכה, הואיל וחייב אדם למשמש בתפיליו בכל עת, אינו שוכחן. ואם שכח ויצא בהן לרשות הרבים, ונזכר שיש לו תפילין בראשו, מכסה את ראשו עד שמגיע לביתו או לבית המדרש:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
