ב) נתאחר ולא גילח בשביעי, וגילח בשמיני, או אחר כמה ימים, ביום שיגלח יטבול, ויעריב שמשו, ולמחר יביא קרבנותיו, אחר שיטבול פעם שנייה, כמו שביארנו.
כיצד עושין לו – כיצד היא דרך טהרתו, המצורע עומד חוץ לעזרת ישראל, כנגד פתח מזרחית, באסקופת [-במפתן] שער ניקנור, ופניו למערב, ושם עומדים כל מחוסרי כפרה בעת שמטהרין אותן, ושם משקין את הסוטות. והכהן לוקח אשם של מצורע כשהוא [-קרבן האשם] חי, ומניפו עם לוג השמן במזרח, כדרך כל התנופות. ואם הניף זה – האשם בפני עצמו וזה – לוג השמן בפני עצמו, יצא. ואחר כך מביא את האשם של מצורע עד הפתח, ומכניס רק את שתי ידיו לעזרה [כיון שהוא עדיין טמא ואסור לו להכנס כולו לעזרה], וסומך עליו – על קרבן האשם, ושוחטין אותו מיד. ומקבלין שני כהנים את דמו, אחד מקבל בכלי וזורקו על גבי המזבח, ואחד מקבל את הדם בידו הימנית, ומערה לידו השמאלית, ומזה באצבעו הימנית. ואם שינה וקבל בשמאל תחילה, פסל. הכהן שקיבל מקצת הדם בכלי, מוליכו וזורקו על המזבח תחילה, ואחר כך יבא הכהן שקיבל הדם בכפו אצל המצורע, הכהן עומד מבפנים, והמצורע מבחוץ, שהרי עדיין לא הסתיימה טהרתו ואסור לו להכנס לעזרה, ומכניס המצורע רק את ראשו לאויר העזרה, ונותן הכהן מן הדם שבכפו על תנוך אזנו הימנית. ואחר כך יכניס את ידו הימנית לבדה, ויתן מן הדם על בהן ידו, ואחר כך יכניס המצורע את רגלו הימנית לבדה, ויתן הכהן מן הדם על בהן רגלו. ואם נתן על השמאל, לא יצא. ואחר כך יקריב חטאתו ועולתו. ואחר שיתן הדם על הבהונות, נוטל הכהן מלוג השמן, ויוצק לתוך כפו של חבירו השמאלית, ואם יצק לתוך כף עצמו, יצא, וטובל אצבעו הימנית בשמן שבכפו השמאלית, ומזה שבע פעמים כנגד בית קדש הקדשים, על כל הזייה צריך טבילת אצבע בשמן. ואם הזה ולא כיון כנגד בית קדש הקדשים, ההזאות כשירות. ואחר כך יבא הכהן אצל המצורע, ויתן מן השמן על מקום דם האשם, בתנוך אזן ובהן ידו ובהן רגלו הימניות, והנותר מן השמן שבכפו יתננו על ראש המתטהר, ואם לא נתן, לא כפר. ושאר הלוג מתחלק לכהנים.
