שני
כ"ט שבט התשפ"ו
שני
כ"ט שבט התשפ"ו

חיפוש בארכיון

מסכת חולין, פרק ב, משנה ו

משנה ו: הַשּׁוֹחֵט אֶת הַמְסֻכֶּנֶת, רַבָּן (שִׁמְעוֹן בֶּן) גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַד שֶׁתְּפַרְכֵּס בַּיָּד וּבָרָגֶל. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, דַּיָּהּ אִם זִנְּקָה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, (אַף) הַשּׁוֹחֵט בַּלַּיְלָה וּלְמָחָר הִשְׁכִּים וּמָצָא כְתָלִים מְלֵאִים דָּם, כְּשֵׁרָה, שֶׁזִּנְּקָה, וּכְמִדַּת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמים אוֹמְרִים, עַד שֶׁתְּפַרְכֵּס אוֹ בַיָּד אוֹ בָרֶגֶל אוֹ עַד שֶׁתְּכַשְּׁכֵּשׁ בִּזְנָבָהּ, אֶחָד בְּהֵמָה דַקָּה וְאֶחָד בְּהֵמָה גַסָּה. בְּהֵמָה דַקָּה שֶׁפָּשְׁטָה יָדָהּ וְלֹא הֶחֱזִירָה, פְּסוּלָה, שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא הוֹצָאַת נֶפֶשׁ בִּלְבָד. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, שֶׁהָיְתָה בְּחֶזְקַת מְסֻכֶּנֶת. אֲבָל אִם הָיְתָה בְּחֶזְקַת בְּרִיאָה, אֲפִלּוּ אֵין בָּהּ אֶחָד מִכָּל הַסִּימָנִים הַלָּלוּ, כְּשֵׁרָה:

משנה ו: הַשּׁוֹחֵט אֶת הבהמה הַמְסֻכֶּנֶת למות מחמת מחלה, והסימן לכך שגם כאשר מעמידים אותה אינה יכולה לעמוד, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אין השחיטה מתירתה עַד שֶׁתְּפַרְכֵּס לאחר השחיטה בַּיָּד וּבָרָגֶל, שאם לא כן אנו חוששים שמא יצאה נפשה לפני גמר השחיטה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, דַּיָּהּ אִם זִנְּקָה – די בכך שנפחה בגרונה בעת השחיטה, והדם מזנק בכח.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אַף הַשּׁוֹחֵט בַּלַּיְלָה בהמה מסוכנת, ואינו רואה מה אירע לאחר השחיטה, וּלְמָחָר הִשְׁכִּים וּמָצָא כְתָלִים – כתלי בית שחיטת הצואר מְלֵאִים דָּם, כְּשֵׁרָה, כיון שזו הוכחה שֶׁזִּנְּקָה, וּכְמִדַּת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הסובר שדי בזינוק, ואין צורך בפרכוס. וַחֲכָמים אוֹמְרִים, אמנם אין די בזינוק כרבי אליעזר, אך גם אין צורך הפרכוס ביד וברגל כרבן שמעון בן גמליאל, אלא עַד שֶׁתְּפַרְכֵּס אוֹ בַיָּד אוֹ בָרֶגֶל, אוֹ עַד שֶׁתְּכַשְּׁכֵּשׁ בִּזְנָבָהּ, אֶחָד [-בין ב]בְּהֵמָה דַקָּה, וְאֶחָד [-ובין ב]בְּהֵמָה גַסָּה. אמנם יש חילוק ביניהם לגבי דרך הפרכוס, שבְּהֵמָה דַקָּה שֶׁפָּשְׁטָה יָדָהּ בגמר השחיטה, וְלֹא הֶחֱזִירָה את ידה, פְּסוּלָה, כיון שאין זה נחשב פרכוס לגביה, שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא הוֹצָאַת נֶפֶשׁ בִּלְבָד, וכך דרכה של בהמה דקה בשעת יציאת הנפש, לפשוט ידה, ורק אם פשטה ידה והחזירתה, זהו פרכוס. אמנם בבהמה גסה גם פשיטת היד נחשבת כפרכוס, כיון שאין דרכה לעשות כן בסוף השחיטה. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, שצריכה פרכוס או זינוק, באופן שֶׁהָיְתָה בְּחֶזְקַת מְסֻכֶּנֶת, אֲבָל אִם הָיְתָה בְּחֶזְקַת בְּרִיאָה, אֲפִלּוּ אֵין בָּהּ אֶחָד מִכָּל הַסִּימָנִים הַלָּלוּ, כְּשֵׁרָה:

https://2halachot.org/halacha/מסכת-זבחים-פרק-א-משנה-א