משנה ד: הַמַּדְלֶה אֶת הַגֶּפֶן עַל מִקְצָת אִילַן מַאֲכָל, מֻתָּר לְהָבִיא זֶרַע אֶל תַּחַת הַמּוֹתָר. וְאִם הִלֵּךְ הֶחָדָשׁ, יַחֲזִירֶנּוּ. מַעֲשֶׂה שֶׁהָלַךְ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֵצֶל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לִכְפַר עָזִיז, וְהֶרְאָהוּ גֶפֶן מֻדְלֶה עַל מִקְצָת תְּאֵנָה. אָמַר לוֹ, מָה אֲנִי לְהָבִיא זֶרַע אֶל תַּחַת הַמּוֹתָר. אָמַר לוֹ, מֻתָּר. וְהֶעֱלָהוּ מִשָּׁם לְבֵית הַמָּגְנִיָּה, וְהֶרְאָהוּ גֶפֶן שֶׁהִיא מֻדְּלֶה עַל מִקְצָת הַקּוֹרָה, וְסַדָּן שֶׁל שִׁקְמָה, וּבוֹ קוֹרוֹת הַרְבֵּה. אָמַר לוֹ, תַּחַת הַקּוֹרָה זוֹ אָסוּר, וְהַשְּׁאָר מֻתָּר:
משנה ד: במשנה הקודמת התבאר שאם הדלה אדם את ענפי הגפן על גבי אילן סרק, אסור לזרוע תבואה תחת כל האילן, ואף במקום שאין ענפי הגפן מסוככים עליו, והיינו כיון שדעתו של האדם שימשיכו ענפי הגפן להתפשט על פני כל אילן הסרק. משנתנו מבארת את הדין באילן מאכל: הַמַּדְלֶה אֶת הַגֶּפֶן עַל מִקְצָת אִילַן מַאֲכָל, מֻתָּר לְהָבִיא זֶרַע תבואה אֶל תַּחַת הַמּוֹתָר – המקום הנשאר, שאין ענפי הגפן סוככים עליו, כיון שאין דעתו לאבד ולהפסיד את כל אילן המאכל בשביל ענפי הגפן. וְאִם הִלֵּךְ הֶחָדָשׁ – ואם התפשטו ענפי הגפן אל מקום חדש שמעל התבואה, יַחֲזִירֶנּוּ למקומו הראשון, קודם שתוסיף התבואה אחד ממאתים, וייאסר הכל.
מַעֲשֶׂה שֶׁהָלַךְ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֵצֶל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לִכְפַר עָזִיז, וְהֶרְאָהוּ גֶפֶן מֻדְלֶה עַל מִקְצָת תְּאֵנָה. אָמַר לוֹ, מָה אֲנִי [-האם מותר לי] לְהָבִיא זֶרַע אֶל תַּחַת הַמּוֹתָר – שארית ענפי התאנה, שאין ענפי הגפן מודלים עליו. אָמַר לוֹ, מֻתָּר. וְהֶעֱלָהוּ מִשָּׁם לְבֵית הַמָּגְנִיָּה, וְהֶרְאָהוּ גֶפֶן שֶׁהִיא מֻדְּלֶה עַל מִקְצָת הַקּוֹרָה, וְסַדָּן [-שורש] שֶׁל אילן שִׁקְמָה, שזהו אילן של תאנה הגדלה ביערות, וּבוֹ קוֹרוֹת הַרְבֵּה המחוברות לאותו סדן של שקמה, אָמַר לוֹ, תַּחַת הַקּוֹרָה הזוֹ אָסוּר לזרוע תבואה, אף שהגפן מודלית רק על מקצתה, וְהַשְּׁאָר – שאר הקורות נחשבות כל אחת כאילן בפני עצמו, ומֻתָּר לזרוע תחתיהן תבואה.
