ז) [היה מהלך בדרך והחשיך עליו היום], היה עמו חרש שוטה וקטן, מניח כיסו על החמור, ואינו נותנו לאחד מהן, מפני שהן אדם מישראל. היה עמו חרש ושוטה, ואין עמו בהמה, נותנו לשוטה. היו עמו שוטה וקטן, נותנו לשוטה. חרש וקטן, נותנו לאי זה מהן שירצה. לא היתה עמו בהמה, ולא נכרי, ולא אחד מכל אלו, מהלך בו פחות פחות מארבע אמות. ואפילו מציאה שבאה לידו רשאי ליטלה, ומהלך בה פחות פחות מארבע אמות. אבל קודם שתבא לידו, אם יכול להחשיך עליה ולהשאירה במקומה עד שתצא שבת, מחשיך. ואם לאו, מוליכה פחות פחות מארבע אמות:
ח) מותר למשוך את הבהמה במתג ורסן שלה לרשות הרבים, והוא [-ובתנאי] שתהיה ראויה [-מתאימה] לאותו הרסן, כגון שיר [-חישוק עגול] לסוס, ואפסר לגמל, וחטם לנאקה, וסוגר לכלב. אבל אם הוציא בהמה במתג שאין משתמרת, כגון שקשר חבל בפי הסוס, או במתג שאינה צריכה לו, אלא משתמרת בפחות ממנו, כגון שהוציא חמור בשיר של סוס, שאין החמור צריך קשירה חזקה כל כך, או חתול בסוגר המיועד לכלב, הרי זה משאוי, שכל שמירה מעולה או שמירה פחותה, משאוי הוא לה, והרי האדם מצווה על שביתת בהמתו.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
