ד) אין המצורע צריך להביא את קרבן האשם ולוג השמן יחד, אלא יש לאדם להביא [-רשאי המצורע להביא] אשמו היום, ולוגו – לוג השמן שהוא חייב בו אחר עשרה ימים. ואם רצה לשנות את הלוג ולהביאו לאשם מצורע אחר, משנה, אף על פי שקדש הלוג בכלי. חסר הלוג עד שלא [-קודם ש]יצק, ימלאנו. חסר מאחר שיצק, יביא לוג אחר בתחילה.
ה) יצק מן השמן לכפו, והתחיל להזות, ונשפך הלוג, אם עד שלא גמר מתן שבע – שבע הזיות מול קדש הקדשים נשפך הלוג, יביא אחר, ויתחיל מתחילה במתן שבע. גמר מתן שבע ונשפך הלוג, יביא אחר, ויתחיל לכתחילה בבהונות. התחיל בבהונות, ונשפך הלוג קודם שיגמור, יביא אחר ויתחיל לכתחילה בבהונות. גמר הבהונות ואחר כך נשפך הלוג, קודם שיתן שאר השמן שבכפו על ראש המטהר, אינו צריך להביא לוג אחר, שמתנת הראש אינה מעכבת, שנאמר 'והנותר בשמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המטהר', ואותו שמן שביד הכהן כבר נקרא 'מותר' קודם לכן, שנאמר בפסוק הקודם 'ומיתר השמן אשר על כפו יתן הכהן על תנוך אזן המטהר הימנית', נמצא שהשמן שממנו נותנים על ראש המטהר הוא נותר של נותר, ומלשון זו יש ללמוד שאין הנתינה מעכבת בדיעבד.
