משנה ב: וְאֵלּוּ מְכַבְּסִין בַּמּוֹעֵד, הַבָּא מִמְּדִינַת הַיָּם, וּמִבֵּית הַשִּׁבְיָה, וְהַיּוֹצֵא מִבֵּית הָאֲסוּרִים, וְהַמְנֻדֶּה שֶׁהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים, וְכֵן מִי שֶׁנִּשְׁאַל לֶחָכָם וְהֻתַּר, מִטְפְּחוֹת הַיָּדַיִם וּמִטְפְּחוֹת הַסְּפָרִים וּמִטְפְּחוֹת הַסְּפָג, הַזָּבִין וְהַזָּבוֹת וְהַנִּדּוֹת וְהַיּוֹלְדוֹת, וְכָל הָעוֹלִין מִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין. וּשְׁאָר כָּל אָדָם אֲסוּרִין:
כשם שגזרו חכמים איסור תספורת בחול המועד, כדי שלא יכנס אדם ליום טוב כשהוא מגודל שיער ויסמוך על זה שיסתפר במועד, כך אסרו לכבס במועד, וכפי שיבואר בסיום המשנה, כדי שלא יכנס האדם ליום טוב בבגדים מלוכלכים, וידחה את כיבוס בגדיו לחול המועד. משנתנו מבארת מתי ולמי מותר לכבס בחול המועד: וְאֵלּוּ מְכַבְּסִין בַּמּוֹעֵד, הַבָּא בתוך המועד מִמְּדִינַת הַיָּם, וּמִבֵּית הַשִּׁבְיָה של גויים, וְהַיּוֹצֵא מִבֵּית הָאֲסוּרִין של ישראל, וְהַמְּנֻדֶּה שֶׁהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים את נידויו בתוך המועד, וְכֵן מִי שֶׁנדר שלא יכבס את בגדיו, ונִּשְׁאַל לֶחָכָם בתוך המועד, וְהוּתַּר.
מִטְפְּחוֹת הַיָּדָיִם – מטפחות שמנגבים בהם את הידים בשעת האכילה, וּמִטְפְּחוֹת הַסְּפָרִים – מטפחות שמניחים על ספר התורה לכבוד, וּמִטְפְּחוֹת הַסַּפָּג – מגבות שמספיגים בהם את המים לאחר הרחיצה בבית המרחץ, והטעם בכל אלו, כיון שהם מתלכלכים תדיר, וגם אם יכבסום בערב המועד, יהא צורך לכבסם במועד.
הַזָּבִין, וְהַזָּבוֹת, וְהַנִּדּוֹת, וְהַיּוֹלְדוֹת, וְכָל הָעוֹלִים מִטּוּמְאָה לְטָהֳרָה, ואחד מתנאי הטהרה הוא לכבס במים את כל הבגדים, הֲרֵי אֵלּוּ מוּתָּרִין לכבס בגדיהם במועד, כיון שלא היו יכולים לכבסם קודם המועד, וּשְׁאָר כָּל הָאָדָם, אֲסוּרִין, כיון שהיו יכולים לכבס קודם המועד.
