א לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ ב הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד־אֵ֑ל וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דָ֗יו מַגִּ֥יד הָֽרָקִֽיעַ׃ ג י֣וֹם לְ֭יוֹם יַבִּ֣יעַֽ אֹ֑מֶר וְלַ֥יְלָה לְּ֝לַ֗יְלָה יְחַוֶּה־דָּֽעַת׃
֍ ֍ ֍
פרק יט
במזמור זה יבאר דוד שאמנם ניתן להשיג את כבוד ה' בעולם בדרך העיון והחקירה, אך ניתן להשיג זאת גם על ידי לימוד התורה, ודרך זו עדיפה על פני העיון והחקירה בששה ענינים:
(א) לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד.
(ב) הַשָּׁמַיִם – כל הכוכבים והעולמות המקיפים את כדור הארץ, מְסַפְּרִים בעצם קיומם את כְּבוֹד אֵל, שהוא יצר את כולם והוא סיבת כל הנבראים, כי כל הרואה את מערכות הכוכבים העצומות שביקום, מבין ויודע כי יש בורא יחיד אשר עשה את הכל בחכמתו וביכולתו. ולשון 'סיפור' מורה על דבר שאירע בעבר ואינו נוגע בהכרח להווה, ואף כאן, אמנם השמים מספרים שה' הוא הבורא של כל היקום, אך עדיין לא יֵדַע מכך האדם שה' מחדש בכל יום את מעשה בראשית, ומשגיח ומנהיג את העולמות בכל זמן, וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ – ה'רקיע' שזהו המקום שבו מתקבצים האדים, ונוצרים העננים המורידים גשמים, הוא המגיד [שזו לשון המורה על הגדת דבר חדש הנוגע אל האדם השומעו] שה' עדיין משגיח על העולם ומנהיג אותו, כי על ידי זה שרואים שה' מוריד גשמים בכל מקום ובכל זמן כפי צורך בני האדם, יודעים שה' משגיח על העולם ומנהיגו.
(ג) והנה הראיות על דבר שאינו בא בדרך מקרה אלא בכוונה תחילה הן שלשה, א. ריבוי הפעמים, כי המקרה לא יתמיד פעמים רבות. ב. שלימות הדבר, כי המקרה לא יבוא בשלימות הראויה. ג. כאשר בא הדבר לתכלית מסוימת, כי המקרה לא יבוא לשם תכלית, ועל שלשת הדברים הללו אומר עתה, לגבי ריבוי הפעמים אומר, יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר – בכל יום ויום כאשר יראו בני האדם את הנהגות ה' בעולם, הרי זה כאילו הימים אומרים להם שה' הוא המנהיג את העולם, וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת – בלילות, כאשר כל הטבע דומם ושקט, יחשבו בני האדם ויעיינו במה שראו ושמעו ביום, וישיגו בכך דעת ה', וכשם שבכל יום ויום יתחדשו למתבונן מעשים המראים על פעולות ה' בעולמו, כך בכל לילה ולילה תתחדש למעיין השגה נוספת בידיעת ה' והבנת הנהגות העולם [ושתי הראיות הנוספות יבוארו בפסוקים ו'-ז'].
