יג) אין חמור יוצא באוכף, אף על פי שקשור לו מערב שבת, ולא יצא הסוס בזנב שועל, ולא בזהורית שבין עיניו, ולא תצא בהמה בקרסטל [-סל מלא שעורים] שבפיה, ולא בסנדל שברגלה, ולא בקמיע שאינו מומחה לבהמה, אבל יוצאה היא באגד שעל גבי המכה, ובקשקשים שעל גבי השבר [-מקלות שקושרים לה מצידי היד או הרגל שנשברו, כדי שיתאחה השבר], ובשליה המדולדלת בה, ופוקק לה זוג שבצוארה שלא ישמיע קול ומטיילת בו בחצר, ונותן מרדעת על החמור בשבת ומטייל בחצר, אבל אין תולין לה קרסטל בפיה בשבת:
יד) כשם שאדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת, כך הוא מצווה על שביתת עבדו ואמתו הכנעניים, ואף על פי שהן בני דעת, ולדעת עצמן הם עושין את מעשיהם, מכל מקום מצוה עלינו לשמרן ולמנען מעשיית מלאכה בשבת, שנאמר 'למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך והגר'. עבד ואמה שאנו מצווין על שביתתן הם עבדים שמלו וטבלו לשם עבדות, וקיבלו מצות שהעבדים חייבין בהן, אבל עבדים שלא מלו ולא טבלו, אלא קיבלו עליהן שבע מצות שנצטוו בני נח בלבד, הרי הן כגר תושב, ומותרין לעשות מלאכה בשבת לעצמן בפרהסיא, כפי שישראל עושה בחול. ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג. הואיל וגר תושב עושה מלאכה לעצמו בשבת, וגר צדק הרי הוא כישראל לכל דבר, אם כן במי נאמר 'וינפש בן אמתך והגר', זה גר תושב שהוא לקיטו ושכירו של ישראל, והיינו שנשכר לישראל לעבודות מסוימות, כמו בן אמתו, שהזהירה התורה שלא יעשה מלאכה לישראל רבו בשבת, אבל לעצמו עושה, ואפילו היה זה הגר תושב עבדו של הישראל, הרי זה עושה לעצמו:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
