השער השמיני, שער חשבון הנפש
פרק שלישי
החשבון הארבעה עשר: חשבון האדם עם נפשו בעת אהבתו ונטות נפשו וכלות רוחו אל מי שהוא משער שהוא אוהבו, ככתוב 'כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם'. וכל שכן אם יהיה האיש ההוא שר או נגיד, ויותר מזה כשיראה ממנו סימן לכך שהוא אוהבו, ויראה שהוא מיטיב עימו ועושה לו חסד אף שאין אותו אדם צריך לו, בודאי לא יטרידנו דבר מאהבתו, ולא יניח מיכולתו לנפשו מאומה, אבל יעשה כל שבידו במצותו ועבודתו, ויתנדב בנפשו ובממונו ובניו לגמול לו טובה.
וכיון שנעשה דבר זה לנברא חלוש כמונו, כמה אנו חייבים מכפלי זה לבוראנו יתברך, אשר הודיענו הנביא, כי הוא אוהב אותנו, וראינו אותות אהבתו אלינו ועזרתו לנו בכל הדורות. והרי אפילו מי שהיה ידיד אבותינו אנו צריכים לזכור לו את האהבה, וה' יתברך מזכיר לנו ברית אבותינו והשגחתו עלינו בעבורם. ואנו, כאשר לא תבטח נפשנו עליו ותסמוך על חסדו, וכאשר לא תנוע נפשנו לאהבתו ולהדבק בעבודתו, הרי זה מראה כמה טבענו עבה וערפנו קשה ואמונתנו מעוטה, וכמה אנו קשים להימשך אחר האמת.
הקץ, אחי, מן השינה הזאת וגול מעל לבך את מסך יצרך, אשר נסך עליך עד שהבדיל בינך ובין אור שכלך, כעכביש אשר יארוג את קוריו על מאור הבית, וכאשר יתמיד, יעבה ויסתם עד שימנע הגעת אור השמש אל הבית, ובתחלת אריגתו הוא חלוש ודק עד מאד, וככל שיתמיד בדבר יתחזק ויתעבה וימנע אור השמש מעבור בו ומהגיע אל הבית. וכן מעשה היצר בלבבך, יהיה בתחלת ענינו חלוש מאד, לא ימנעך מראות האמתיות, ואם תרגיש בו בעת ההיא ותגלהו מעל לבך, יקל עליך הדבר, ואם תזלזל בדבר ותתעלם ממנו, יתחזק מעשהו וימנע אור שכלך ממך. על כן מהר להציל את נפשך והעזר באלקים לדחותו מעליך, וטרח והשתדל, תאור באור החכמה ותראה אמתת הדברים בעין לבך.
