משנה ד: אֵין כּוֹתְבִין שְׁטָרֵי חוֹב בַּמּוֹעֵד. וְאִם אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ אוֹ שֶׁאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל, הֲרֵי זֶה יִכְתּוֹב. אֵין כּוֹתְבִין סְפָרִים, תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת, בַּמּוֹעֵד, וְאֵין מַגִּיהִין אוֹת אַחַת, אֲפִלּוּ בְּסֵפֶר הָעֲזָרָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כּוֹתֵב אָדָם תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת לְעַצְמוֹ, וְטווֶֹה עַל יְרֵכוֹ תְּכֵלֶת לְצִיצִית:
משנתנו ממשיכה בדיני כתיבה בחול המועד: אֵין כּוֹתְבִין שִׁטְרֵי חוֹב בַּמּוֹעֵד, כיון שאפשר לכותבם לאחר המועד, וְאִם אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ – אם המלוה אינו מאמין ללוה ואינו רוצה להלוות לו ללא שטר, והלוה צריך את המעות לחול המועד, אוֹ שֶׁאֵין לוֹ מַּה יֹאכַל – או שלסופר הכותב את השטר אין מה לאכול בחול המועד, ועל ידי שיקבל שכר על כתיבת השטר יהיה לו מה לאכול, הֲרֵי זֶה יִכְתּוֹב.
אֵין כּוֹתְבִין סְפָרִים – ספרי תורה, תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת, בַּמּוֹעֵד, כיון שאין בזה צורך למועד, ואף על פי שזו מלאכת שמים, ואף שכותבם לצורך עצמו, ולא לסחורה. וְאֵין מַגִּיהִין בספרים אפילו אוֹת אַחַת, ואֲפִילּוּ בְּסֵפֶר הָעֲזָרָה – בספר תורה הנמצא בבית המקדש, שהכהן הגדול קורא בו ביום הכפורים, ורבים צריכים לו, מכל מקום כיון שאין בו צורך לחול המועד עצמו, ניתן לדחות את תיקונו לאחר המועד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כּוֹתֵב אָדָם תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת לְעַצְמוֹ, וְטוֹוֶה עַל יְרֵכוֹ תְּכֵלֶת לְצִיצִית – רשאי לטוות צמר לצורך עשיית ציצית, אך יעשה זאת בשינוי, שלא ישזור את החוט בין אצבעותיו, אלא יניח את החוט על יריכו ושוזרו בין ידו הימנית ליריכו, ובידו השמאלית מחזיק את המוך של הצמר, שממנו שוזרים את החוט.
