ממשיכה הגמרא ומקשה, וְתֵיפּוּק לֵיהּ מִשּׁוּם חֲשָׁדָא – והרי היה לרבה בר בר חנה להמנע מלקנות בשר זה משום החשד, שיחשבו בני אדם שהתיר את הבהמה כדי לקנות מבשרה בזול, דְּתַנְיָא בברייתא, דיין שדָּן אֶת הַדִּין, זִיכָּה אֶת הַחַיָּב, חִיֵּב אֶת הַזַּכַּאי, טִיהֵר אֶת הַטָּמֵא, טִימֵּא אֶת הַטָּהוֹר, אָסַר וְהִתִּיר, וְכֵן הָעֵדִים שֶׁהֵעִידוּ, כּוּלָּן רַשָּׁאִים לִיקָח – הן הדיין והן העד רשאים לקנות את אותו חפץ שהעידו או דנו עליו, הגם שהם שהכריעו שיהיה שייך לאותו אדם, או שיהיה מותר או טהור, אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים שאין ראוי לעשות כן, משום הַרְחֵק מִן הַכִּיעוּר וּמִן הַדּוֹמֶה לַכִּעוּר, ונראה הדבר מכוער שהאדם מעיד או דן את הדבר, ואחר כך קונהו לעצמו, ואם כן אף כאן לא היה ראוי לרבה בר בר חנה לקנות את אותו בשר שהותר על פיו. מתרצת הגמרא, הָנֵי מִילֵּי – דין זה הוא רק במִידִי דְמִזְדַבָּן בְּשׁוּמָא – דבר שנמכר לפי ערכו, שניתן לחשוד בו שקנאו בזול, הָכָא – אבל כאן הרי מַתְּקְלָא מוּכָח – המשקל מוכיח ששילם כפי שנוהגים לשלם על בשר במשקל כזה, ואין לחושדו שקנאו בזול מחמת הוראתו.
ומביאה הגמרא מעשה בענין זה, כִּי הָא דְּרָבָא שָׁרָא טְרֵפָה – כמו המעשה שהיה עם רבא, שהתיר בהמה שהיתה בספק טריפה, וְזָבַן מִינָּהּ בִּשְׂרָא – וקנה לעצמו מבשרה, אָמְרָה לֵיהּ אשתו שהיתה בַּת רַב חִסְדָּא, אַבָּא לֹא עָבַד הֲכִי – אבי, רב חסדא, לא היה נוהג כן, שהרי שָׁרָא בּוּכְרָא – התיר הוא בכור בשחיטה מחמת מום שנפל בו, וְלֹא זָבַן מִינֵּיהּ – ולא קנה מבשרו של אותו בכור, שלא יחשדוהו שמחמת שהתירו מכרו לו את הבשר בזול. אָמַר לָהּ רבא, הָנֵי מִילֵּי מִידִי דְמִזְדַבָּן בְּשׁוּמָא – דין זה, שאין ראוי לקנות בשר כזה, הוא רק בדבר הנמכר לפי ערך [וכיון שאסור למכור בשר של בכור במשקל, הרי הוא נמכר תמיד באומד הדעת, וניתן לחשוד שהוזילו לו את המחיר], אבל הָכָא מַתְּקְלָא מוּכָח – המשקל מוכיח ששילמתי על הבשר מחיר רגיל. מַאי אִיכָּא – ואם כן מה יש לחשוד ולומר, שמא מִשּׁוּם אוּמְצָא מְעַלְּיָא – שמכרו לי את החלק המשובח שבבשר, הרי כָּל יוֹמָא נַמִּי אוּמְצָא מְעַלְּיָא מְשַׁדְּרוּ לִי – בכל יום חולקים לי כבוד ומוכרים לי את החלק המשובח שבבשר.
אָמַר רַב חִסְדָּא, אֵי זֶהוּ תַּלְמִיד חָכָם, שמחזירים לו אבידה בטביעות עין, ללא סימנים, זֶה הָרוֹאֶה טְרֵפָה לְעַצְמוֹ, כלומר, שאם התעורר אצלו ספק בבהמה שנשחטה, ויש לו סברא להטריפה וסברא להכשירה, ואינו חס על ממונו ואוסרה. דָּרַשׁ מַר זוּטְרָא, מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא, כָּל מִי שֶׁקָּרָא מקרא, וְשָׁנָה משניות, וְשִׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים – למד מתלמידי חכמים את דרך לימוד הגמרא, לבאר וליישב את המשניות והברייתות, וְרוֹאֶה טְרֵפָה לְעַצְמוֹ, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (תהילים קכח ב) 'יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ', שכיון שאפילו על ממון שלו אינו חס, ומטריפו, כל שכן שאינו חומד ממון אחרים, ואינו גונב או גוזל.
אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב, נִיקְּבָה הַגַּרְגֶּרֶת [-הקנה] כְּנָפָה, כְּלוֹמַר שנעשו בה נְקָבִים נְקָבִים קְטַנִּים, כְּמוֹ נִקְבֵי הַנַּפָּה, שאין בין נקב לנקב הפסק כשיעור נקב, אלא פחות מכך, אף על פי שֶּׁאֵין בְּכָל אֶחָד מֵהֶם [-מהנקבים] כְּשיעור אִיסָר, מִצְטָרְפִים כל הנקבים לְרוּבָּא – להחשיב כאילו נחתך רוב הקנה, ולהטריפו, וְדַוְקָא נְקָבִים שֶּׁאֵין בָּהֶן חִסָּרוֹן, והיינו חתכים בלבד שנעשו בקנה, שכיון שחתך בקנה פוסל רק אם נחתך רוב החלל, יש צורך לצרף חתכים אלו לשיעור חתך רוב הקנה, אֲבָל נְקָבִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חִסָּרוֹן, והיינו שנחסר מגוף הקנה על ידי נקבים אלו, הרי בניקב הקנה שיעור הטריפה הוא כאשר יש נקב בשיעור איסר, ולכן נקבים אלו מִצְטָרְפִין לִכְאִיסָר, שאם בצירוף כל הנקבים יש חסרון כאיסר, הבהמה טריפה, דְּכך אָמַר רַב חֲמָא בַּר גּוּרְיָא, נְקָבִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חִסָּרוֹן מִצְטָרְפִין לִכְאִיסָר, וְשֶׁאֵין בָּהֶן חִסָּרוֹן מִצְטָרְפִין לְרוּבָּא. וְאִם נִיטְלָה הֵימֶנָּה [-ממנה, מהגרגרת, והיינו מהקנה] רְצוּעָה לכל אורכה, כיון שיש בה חסרון הרי היא מִצְטָרֶפֶת לִכְאִיסָר, להטריף את הבהמה.
מבררת הגמרא, בְּעוֹפָא מַאי – באופן שיש בקנה של העוף כמה נקבים, מהו שיעור החסרון המטריפו, ואין לומר שגם בעוף שיעור הנקב המטריף הוא כאיסר, שהרי כל היקף הקנה של העוף הוא כאיסר, ואם כן ודאי שהנקבים הפוסלים בו הם פחות משיעור איסר. אָמַר רַב יִצְחָק בַּר נַחֲמָנִי, לְדִידִי מִיפַרְשָׁא לִי מִינֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר – אני שמעתי פירושו של דין זה מרבי אלעזר, מְקַּפְּלוֹ – מקפל את כל החלק שיש בו נקבים, יחד עם החלק השלם שבין נקב לנקב, וּמַנִּיחוֹ עַל פִּי הקָנֶה, אִם אותו חלק חוֹפֶה [-מכסה] את רוֹב הַקָּנֶה, הרי זו טְרֵפָה [והטעם שמצרפים לשיעור זה גם את החלקים השלמים בין נקב לנקב, כיון שאף הם סופם להקרע מחמת הנקבים המקיפים אותם, ואינם מתקיימים בשלימותם], וְאִם לָאו, כְּשֵׁרָה.
וְאִם נִפְחֲתָה הַגַּרְגֶּרֶת של העוף, כְּגוֹן שֶׁנִּיקְּבָה נֶקֶב מְפוּלָּשׁ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חִסָּרוֹן, מהו שיעור החסרון הפוסל, אָמַר רַב נַחְמָן, אֵין אוֹמְרִים שהשיעור הוא 'אִם חוֹפֶה את רוב הקנה', כפי שאמרנו לגבי ניקב נקב עגול, שאז מחשיבים זאת כאילו נפסק הקנה, אֶלָּא בנקב מפולש שיעור הטריפה הוא רק בחסרון גדול יותר, והיינו כשיש בו כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס אִיסָר לְרָחְבּוֹ – שיש בחסרון עובי של איסר, אך בפחות משיעור זה אינה טריפה (כסף משנה).
נִסְדְּקָה הגרגרת לְאָרְכָּהּ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אֲפִילוּ לֹא נִשְׁתַּיֵּיר בָּהּ אֶלָּא שיעור מַשֶּׁהוּ לְמַעְלָה, וְשיעור מַשֶּׁהוּ לְמַטָּה, כְּשֵׁרָה. וְכֵן הִלְכְתָא.
וְאִם נִיקַּב הַקָּנֶה במקום שהוא לְמַטָּה מִן הֶחָזֶה, נִידּוֹן כְּרֵיאָה, ששיעור טריפתה אפילו בְּמַשֶּׁהוּ.
