רַבָּה טוֹבַת הַדְּפוּס בָּעוֹלָם, אֲשֶׁר עַל יָדָהּ יַגְדִּיל תּוֹרָה, וְיָפוּצוּ מַעְיְנוֹתֶיהָ חוּצָה. וְהִנֵּה, מֵאַחַר שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל קָצְרָה יָד הַחֲכָמִים מִלְּהַדְפִּיס סִפְרֵיהֶם, רָאוּי לַעֲשִׁירִים, עַם אֱלֹקֵי אַבְרָהָם, לִפְתֹּחַ יְדֵיהֶם אֲלֵיהֶם בְּעַיִן יָפָה, וּבָזֶה יַחְלְקוּ עִם הֶחָכָם בִּשְׂכָרוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף". וְהַכֹּל לְפִי מַעֲלַת הַסֵּפֶר, וּלְפִי מַה שֶׁהוּא נִצְרָךְ לָרַבִּים, וּלְפִי הַתּוֹעֶלֶת שֶׁנִּמְשֶׁכֶת מִמֶּנּוּ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
וּכְשֶׁתִּתְבּוֹנֵן בַּדָּבָר, כִּמְעַט וְאֵין מִצְוָה מְעֻלָּה שֶׁנִּתֶּנֶת לַעֲשִׂיָּה בְּכֶסֶף, כְּמוֹ מִצְוָה זוֹ, כִּי כָּל הוֹצָאָה שֶׁל מִצְוָה הִיא לִזְמַן קָצוּב, מַתְחִיל בְּמִצְוָה וְגוֹמְרָהּ, אֲבָל זֶה הַנּוֹתֵן לְצֹרֶךְ הַדְּפוּס – צִדְקָתוֹ עוֹמֶדֶת לָעַד, לְדוֹר דּוֹרִים, וְהוּא מְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים, וּזְכוּת הָרַבִּים תְּלוּיָה בּוֹ, וְיֵלֵךְ לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו צִדְקוֹ, אַשְׁרָיו מַה טוֹב חֶלְקוֹ, קָנָה שֵׁם טוֹב, קָנָה לוֹ דִּבְרֵי תּוֹרָה, קָנָה לוֹ חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְגַם בְּחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה יִּזְכֶּה שֶׁיִּתְרַבּוּ נְכָסָיו.
