פרשת שופטים
"לא ימצא בך… ודורש אל המתים" (דברים יח י-יא)
מצוות לא תעשה, שלא לדרוש אל המתים. וענין דרישה זו הוא שיש בני אדם שמרעיבים את עצמם, והולכים וישנים בבית הקברות, כדי שיבא להם המת בחלום ויודיעם מה שישאלו עליו. ויש אחרים שלובשים בגדים מסוימים, ואומרים דברים, ומקטירים קטורת ידועה, וישנים לבדם, כדי שיבא המת שהם רוצים בו ויספר עמהם בחלום, ועל כל מלאכות אלו וכיוצא בם נאמר 'לא ימצא בך וגו' ודורש אל המתים'.
משרשי המצוה, כי מכל אלו הדברים המגונים והמכוערים תרחיקנו התורה תכלית הריחוק, כי הבל המה, ואין ראוי לעם קדוש מחזיקי דת האמת לתת מחשבה בכיעורים אלו, אלא רק בעבודתו יתעלה, כי הוא ישלים כל חפץ עמו לטוב, בחסותם בשמו הגדול ובהניחם כל מבטחם ומשענתם על חסדיו לבד. ומהיות הענינים אלו רחוקים מאד וכעורים לפניו ברוך הוא, ויש בהם ניצוץ מעניני עבודה זרה, לכן הזהירנו על זה.
ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן באנשים ובנשים.
והעובר על זה, ועשה איזה מעשה כדי שיבא המת ויודיעהו דבר כל שהוא, חייב מלקות.
