פרשת שופטים
"ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת הנביא ההוא" (דברים יח כ)
מצוות לא תעשה, שלא להתנבא בשם עבודה זרה. כגון שיאמר 'עבודה זרה פלונית ציותה לעובדה, ותבטיח גמול לעובדיה, ותפחיד מעונש למי שלא יעבדנה', כמו שהיו אומרים נביאי הבעל והאשרה, כמו שהוזכר בספרי הנביאים. וכן בכלל זה אם יאמר שהא-ל צוה לעבוד עבודה זרה פלונית. ולא בא על זה בכתוב באזהרה מבוארת מיוחדת בזה, אמנם נתבאר בכתוב עונש המתנבא בשם עבודה זרה, שהוא חייב מיתה, שנאמר על זה 'ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת הנביא ההוא', ומיתה זו היא חנק. וכבר ידענו את הכלל שהורונו חז"ל, לא ענש אלא אם כן הזהיר, ועל כן נאמר שתהיה אזהרת הענין הזה בכלל 'ושם אלהים אחרים לא תזכירו' (שמות כג יג).
שורש המצוה בכל ענין עבודה זרה, ידוע.
מדיני המצוה מה שאמרו חז"ל, אחד האומר אמרה לי עבודה זרה פלונית או כוכב פלוני שמצוה לעשות כן וכן, או שלא לעשות, אפילו כיון את ההלכה – לטמא את הטמא ולטהר את הטהור, דינו במיתה אם היה מזיד וכשיש עדים והתראה.
ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים.
