משנה ח: אֵין מַנִּיחִין אֶת הַמִּטָּה בָּרְחוֹב, שֶׁלֹּא לְהַרְגִּיל אֶת הַהֶסְפֵּד, וְלֹא שֶׁל נָשִׁים לְעוֹלָם, מִפְּנֵי הַכָּבוֹד. נָשִׁים בַּמּוֹעֵד מְעַנּוֹת, אֲבָל לֹא מְטַפְּחוֹת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, הַסְּמוּכוֹת לַמִּטָּה, מְטַפְּחוֹת:
משנתנו ממשיכה בדיני לוויית המת בחול המועד: אֵין מַנִּיחִין אֶת הַמִּטָּה בָּרְחוֹב בחול המועד, שֶׁלֹּא לְהַרְגִּיל אֶת הַהֶסְפֵּד – כיון שהדבר מרגיל את המלוים ומעורר אותם להספיד את המת, ובחול המועד אסור להספיד. וְלֹא שֶׁל נָשִׁים לְעוֹלָם – ומיטה של נשים שמתו אין מניחים ברחוב גם בשאר ימות השנה, מִפְּנֵי הַכָּבוֹד, כי גנאי הוא לנשים החיות שתהיה האשה המתה לבושה בתכריכיה לפני האנשים.
נָשִׂים בַּמּוֹעֵד, מְעַנּוֹת – עונות ומספידות כולן יחד, אֲבָל לֹא מְטַפְּחוֹת על ליבן דרך צער. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, הַסְּמוּכוֹת לַמִּטָּה של המת, מְטַפְּחוֹת.
