השער השמיני, שער חשבון הנפש
פרק שלישי
החשבון התשעה עשר: חשבונו עם נפשו בהצלת הבורא אותו מפגעי העולם וצרותיו, ומכל מיני המחלות שיש לבני האדם, והרעות והמצוקות המזדמנות בעולם, כמו המאסר, הרעב והצמא, קור וחום, סמי המות והחיות הרעות, והצרעת, וטרוף הדעת. ויודע האדם שמחמת עוונותיו וחטאיו ראוי הוא לעונשים אלו, בהמרותו את פי ה' ובזותו את דבריו, וסורו מעבודתו והנחת התשובה וההודאה לפני האלהים, בפרט שדברים אלו נמשכים זמן רב, ולעומת זאת ה' מתמיד להיטיב עמו ולגמול עמו חסדים. כשיסתכל המשכיל בזה, ויחשוב במה שמנסה הבורא בו את בני אדם, ואילו הוא ניצל מכל הפגעים הללו, יגדל שבחו על טובות האלקים עליו, וימהר אל התשובה ובקשת המחילה על מה שקדם לו מן העוונות והחטאים, אשר הסתירם הבורא עבורו זמן ארוך, וירוץ להדבק בעבודת הבורא ליראה מהם ולדחות אותם.
