שני
כ"ט שבט התשפ"ו
שני
כ"ט שבט התשפ"ו

חיפוש בארכיון

מסכת קדושין, פרק ד, משניות יג-יד

משנה יג: לֹא יִלְמַד אָדָם רַוָּק סוֹפְרִים, וְלֹא תִלְמַד אִשָּׁה סוֹפְרִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף מִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה, לֹא יִלְמַד סוֹפְרִים:

משנה יד: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא יִרְעֶה רַוָּק בְּהֵמָה, וְלֹא יִישְׁנוּ שְׁנֵי רַוָּקִים בְּטַלִּית אֶחָת. וַחֲכָמִים מַתִּירִין. כֹּל שֶׁעֲסָקָיו עִם הַנָּשִׁים, לֹא יִתְיַחֵד עִם הַנָּשִׁים. וְלֹא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ אֻמָּנוּת בֵּין הַנָּשִׁים. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, לְעוֹלָם יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ אֻמָּנוּת נְקִיָּה (וְקַלָּה), וְיִתְפַּלֵּל לְמִי שֶׁהָעשֶׁר וְהַנְּכָסִים שֶׁלּוֹ, שֶׁאֵין אֻמָּנוּת שֶׁאֵין בָּהּ עֲנִיּוּת וַעֲשִׁירוּת, שֶׁלֹּא עֲנִיּוּת מִן הָאֻמָּנוּת וְלֹא עֲשִׁירוּת מִן הָאֻמָּנוּת, אֶלָּא הַכֹּל לְפִי זְכוּתוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר, רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ חַיָּה וָעוֹף שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֻמָּנוּת, וְהֵן מִתְפַּרְנְסִין שֶׁלֹּא בְצַעַר, וַהֲלֹא לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא לְשַׁמְּשֵּׁנִי, וַאֲנִי נִבְרֵאתִי לְשַׁמֵּשׁ אֶת קוֹנִי, אֵינוֹ דִין שֶׁאֶתְפַּרְנֵס שֶׁלֹּא בְצַעַר, אֶלָּא שֶּׁהֲרֵעוֹתִי מַעֲשַׂי וְקִפַּחְתִּי אֶת פַרְנָסָתִי. אַבָּא גֻרִיָן אִשׁ צַדְיָן אוֹמֵר מִשּׁוּם אַבָּא גֻרְיָא, לֹא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ, חַמָּר, גַּמָּל, סַפָּר, סַפָּן, רוֹעֶה, וְחֶנְוָנִי, שֶׁאֻמָּנוּתָן אֻמָּנוּת לִסְטִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ, הַחַמָּרִים, רֻבָּן רְשָׁעִים, וְהַגַּמָּלִין, רֻבָּן כְּשֵׁרִים. הַסַּפָּנִין, רֻבָּן חֲסִידִים. טוֹב שֶׁבָּרוֹפְאִים, לְגֵיהִנָּם. וְהַכָּשֵׁר שֶׁבַּטַּבָּחִים, שֻׁתָּפוֹ שֶׁל עֲמָלֵק. רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר, מַנִּיחַ אֲנִי כָּל אֻמָּנִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וְאֵינִי מְלַמֵּד אֶת בְּנִי אֶלָּא תוֹרָה, שֶׁאָדָם אוֹכֵל מִשְּׂכָרָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לָעוֹלָם הַבָּא. וּשְׁאָר כָּל אֻמָּנִיּוֹת אֵינָן כֵּן. כְּשֶׁאָדָם בָּא לִידֵי חֹלִי אוֹ לִידֵי זִקְנָה אוֹ לִידֵי יִסּוּרִין וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲסוֹק בִּמְלַאכְתּוֹ, הֲרֵי הוּא מֵת בְּרָעָב. אֲבָל הַתּוֹרָה אֵינָהּ כֵּן, אֶלָּא מְשַׁמְּרַתוּ מִכָּל רַע בְּנַעֲרוּתוֹ וְנוֹתֶנֶת לוֹ אַחֲרִית וְתִקְוָה בְזִקְנוּתוֹ. בְּנַעֲרוּתוֹ מַהוּ אוֹמֵר, וְקוֵֹי ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ. בְּזִקְנוּתוֹ מַהוּ אוֹמֵר, (תהלים צב) עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְאַבְרָהָם זָקֵן, וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. מָצִינוּ שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה עַד שֶׁלֹּא נִתְּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר, עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי:

משנה יג: בדומה לאיסור יחוד שהובא במשנה הקודמת, משנתנו מביאה איסורים נוספים שגזרו חכמים, כדי שלא יבואו איש ואשה לידי עבירה: לֹא יִלְמַד אָדָם רַוָּק סוֹפְרִים – אדם שאינו נשוי, לא ילמד להיות ממלמדי תינוקות, משום אמותיהן של התינוקות שמביאות אותן ללמוד, שמא יבואו לידי עבירה.  וְכן לֹא תִלְמַד אִשָּׁה סוֹפְרִים, משום אבותיהם של התינוקות, המביאים את ילדיהם ללמוד. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף מִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה עמו עתה, כלומר, אף שהוא נשוי אלא שאין אשתו דרה עמו עתה, לֹא יִלְמַד סוֹפְרִים.

משנה יד: משנתנו ממשיכה ומביאה איסורים שגזרו חכמים כדי להרחיק את האדם מהעבירה: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא יִרְעֶה רַוָּק בְּהֵמָה, מחשש שיבא לרובעה, וְלֹא יִישְׁנוּ שְׁנֵי רַוָּקִים בְּטַלִּית אֶחָת – בשמיכה אחת, מחשש שיבואו לידי משכב זכר. וַחֲכָמִים מַתִּירִין, כיון שלא נחשדו ישראל על הזכר, ולא על הבהמה.

כֹּל שֶׁעֲסָקָיו עִם הַנָּשִׁים, כגון התופר בגדי נשים וכדומה, לֹא יִתְיַחֵד עִם הַנָּשִׁים, ואפילו אם נשים רבות, לפי שליבו רגיל בהן, וכולן מחפות עליו. וְלֹא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ אֻמָּנוּת שמחמתה יצטרך להמצא בֵּין הַנָּשִׁים, כדי שלא יבא לידי איסור.

מוסיפה המשנה, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, לְעוֹלָם יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ אֻמָּנוּת נְקִיָּה (וְקַלָּה), וְיִתְפַּלֵּל לְמִי שֶׁהָעשֶׁר וְהַנְּכָסִים שֶׁלּוֹ, שֶׁאֵין אֻמָּנוּת שֶׁאֵין בָּהּ עֲנִיּוּת וַעֲשִׁירוּת, שֶׁלֹּא עֲנִיּוּת נגרמת מִן הָאֻמָּנוּת, וְלֹא עֲשִׁירוּת באה מִן הָאֻמָּנוּת, אֶלָּא הַכֹּל לְפִי זְכוּתוֹ של האדם. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר, וכי רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ חַיָּה וָעוֹף שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֻמָּנוּת, וְאף על פי כן הֵן מִתְפַּרְנְסִין שֶׁלֹּא בְצַעַר, וַהֲלֹא לֹא נִבְרְאוּ כל בעלי החיים אֶלָּא לְשַׁמְּשֵּׁנִי, וַאֲנִי נִבְרֵאתִי לְשַׁמֵּשׁ אֶת קוֹנִי, אֵינוֹ דִין – וכי אין זה קל וחומר שֶׁאֶתְפַּרְנֵס שֶׁלֹּא בְצַעַר, אֶלָּא שֶּׁהֲרֵעוֹתִי מַעֲשַׂי וְקִפַּחְתִּי אֶת פַרְנָסָתִי.

אַבָּא גֻרִיָן אִשׁ צַדְיָן אוֹמֵר מִשּׁוּם אַבָּא גֻרְיָא, לֹא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ, אומנויות אלו, שהן חַמָּר, גַּמָּל, סַפָּר, סַפָּן, רוֹעֶה, וְחֶנְוָנִי, שֶׁאֻמָּנוּתָן אֻמָּנוּת לִסְטִים, לפי שהחמר, גמל וספן עוברים על תנאי השכירות של השוכרים אותם, והחמרים והגמלים גם נוטלים פירות ועצים של אחרים בדרכים שהם עוברים בהם. הספר חשוד ליטול יותר ממון מהראוי לו, כשרואה שהמסתפר דחוק בזמנו. הרועים חשודים לרעות את הבהמות בשדות אחרים, והחנוונים חשודים באונאה, כגון להוסיף מים ליין וכיוצא בזה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ של אבא גוריא, הַחַמָּרִים, רֻבָּן רְשָׁעִים. וְהַגַּמָּלִין, רֻבָּן כְּשֵׁרִים, לפי שהולכים במדבריות ומקומות סכנה, ומשברים ליבם בתפילה לה'. הַסַּפָּנִין, רֻבָּן חֲסִידִים, לפי שהים הוא מקום סכנה גדול יותר, ותמיד הם בפחד ורעדה. טוֹב שֶׁבָּרוֹפְאִים, לְגֵיהִנָּם, כיון שאינו מתיירא ממחלות, ואין ליבו נשבר לפני ה'. ועוד, שלפעמים בידו לרפאות עני, ואינו מרפא [ויש מפרשים, רופא המתגאה וסבור שהוא הטוב ביותר, ואינו מתייעץ עם רופאים אחרים ואף אינו מעיין בספרי רפואות, ומתוך כך נכשל בדברים של סכנת נפשות, יורש גיהנם], וְהַכָּשֵׁר שֶׁבַּטַּבָּחִים [-שבשוחטים] שֻׁתָּפוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, כלומר, מפני שהוא שוחט בהמות וטבעו אכזרי. רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר, מַנִּיחַ אֲנִי כָּל אֻמָּנִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וְאֵינִי מְלַמֵּד אֶת בְּנִי אֶלָּא תוֹרָה, שֶׁאָדָם אוֹכֵל מִשְּׂכָרָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לָעוֹלָם הַבָּא. וּשְׁאָר כָּל אֻמָּנִיּוֹת אֵינָן כֵּן, שהרי כְּשֶׁאָדָם בָּא לִידֵי חֹלִי אוֹ לִידֵי זִקְנָה אוֹ לִידֵי יִסּוּרִין וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲסוֹק בִּמְלַאכְתּוֹ, הֲרֵי הוּא מֵת בְּרָעָב. אֲבָל הַתּוֹרָה אֵינָהּ כֵּן, אֶלָּא מְשַׁמְּרַתוּ מִכָּל רַע בְּנַעֲרוּתוֹ וְנוֹתֶנֶת לוֹ אַחֲרִית וְתִקְוָה בְזִקְנוּתוֹ. בְּנַעֲרוּתוֹ מַהוּ אוֹמֵר, וְקוֵֹי ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ. בְּזִקְנוּתוֹ מַהוּ אוֹמֵר, עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְאַבְרָהָם זָקֵן, וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. ואף שבאותה שעה עדיין לא ניתנה התורה [ואם כן כיצד ניתן להוכיח את מעלת התורה מאברהם אבינו], הרי מָצִינוּ שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה עַד שֶׁלֹּא נִתְּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר, עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי, וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי, מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי.

הדרן עלך מסכת קדושין

https://2halachot.org/halacha/מסכת-שבועות-פרק-ז-משנה-ג