משנה א: הַכֹּל חַיָּבִין בָּרְאִיָּה חוּץ מֵחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן, וְטֻמְטוּם, וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, וְנָשִׁים, וַעֲבָדִים שֶׁאֵינָם מְשֻׁחְרָרִים, הַחִגֵּר, וְהַסּוּמָא, וְהַחוֹלֶה, וְהַזָּקֵן, וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת בְּרַגְלָיו. אֵיזֶהוּ קָטָן, כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְכּוֹב עַל כְּתֵפָיו שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱחוֹז בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר, שָׁלשׁ רְגָלִים.
מצוות עשה מן התורה על כל איש מישראל לעלות לבית המקדש בשלשת הרגלים, ויש מצוה להביא ברגלים אלו קרבן עולה, המכונה 'עולת ראיה', וקרבנות שלמים הנקראים 'שלמי חגיגה' ו'שלמי שמחה'. מסכת זו דנה במצוות עליה לרגל, ובמצוות הכרוכות בקרבנות הללו. כמו כן תדון המסכת בדיני טומאה וטהרה, לפי שמצוה על ישראל להטהר ברגלים, כדי לעלות לבית המקדש ולהקריב את הקרבנות בטהרה.
הַכֹּל חַיָּבִין בָּרְאִיָּה – במצות עליה לרגל, לְהֵרָאוֹת לפני ה', כמו שנאמר 'שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הָאָדֹן ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל', חוּץ מֵחֵרֵשׁ, ואפילו אם הוא מדבר ואינו שומע, ואפילו אינו שומע רק באוזנו האחת, כיון שלומדים זאת מהאמור בפרשת הַקְהֵל 'לְמַעַן יִשְׁמְעוּ', למעט מי שאין לו שמיעה גמורה בשתי אוזניו [וכן ממועט אילם, שנאמר 'לְמַעַן יִלְמְדוּ', ודורשים זאת כאילו נאמר 'למען יְלַמְדוּ', ואילם אינו יכול ללמד], שׁוֹטֶה, וְקָטָן, כיון שהם פטורים מכל המצוות. וְטֻמְטוּם, שאין ידוע אם הוא זכר או נקבה, וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, שיש לו סימני זכר וסימני נקבה, לפי שאינם זכרים גמורים, וְנָשִׁים, שהרי נאמר בפסוק 'יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ', וַעֲבָדִים כנעניים שֶׁאֵינָם מְשֻׁחְרָרִים, הפטורים ממצוות שאין נשים חייבות בהן.
וכן פטורים ממצות עליה לרגל הַחִגֵּר, וְהַסּוּמָא – עיור, אפילו בעין אחת, וְהַחוֹלֶה, וְהַזָּקֵן, וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת בְּרַגְלָיו, כגון שהוא מפונק ביותר, שנאמר 'שָׁלֹשׁ רְגָלִים', ודורשים זאת כאילו נאמר לשון רגליים, למעט את מי שאינו יכול לעלות ברגליו, והיינו החגר החולה והזקן או מי שאינו יכול לעלות ברגליו. והסומא ממועט ממה שנאמר 'בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ', ודורשים שכשם שבאים לְהֵרָאוֹת כך באים לראות את בית ה', למעט סומא שאינו יכול לראות, ואפילו סומא בעינו האחת, לפי שאין ראייתו שלמה.
אֵיזֶהוּ קָטָן הפטור אפילו מחינוך של מצוות עליה לרגל, כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְכּוֹב עַל כְּתֵפָיו שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, אבל אם יכול הוא לרכב על כתפיו ולבוא, חייב אביו לחנכו לכך, דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵּל חולקים ואוֹמְרִים, שיעור 'קטן' שאין מחנכים אותו למצוה זו הוא כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱחוֹז בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת ברגליו מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר, שָׁלשׁ רְגָלִים, למעט מי שאינו יכול לעלות ברגליו, וכיון שאפילו גדול שאינו יכול לעלות ברגליו פטור, אין חיוב חינוך בקטן שאינו יכול לעלות ברגליו.
