פרשת שופטים
"לא תסיג גבול רעך… בארץ אשר ה' אלקיך נותן לך" (דברים יט יד)
מצוות לא תעשה, שלא נסיג גבול, והענין הוא, שלא נשנה גבול שיהיה בינינו ובין זולתנו עד שיוכל המשקר לומר שארץ זולתו – היא שלו. וכן אם שינה את סימני הגבול וקבעם בתוך קרקע של חברו, ויאמר שלא שינה, ושהקרקע שייכת לו עד הגבול, על כל זה נאמר 'לא תסיג גבול רעך'. ואמנם כבר נאמר 'לא תגזול', והעושה כן עובר ב'לא תגזול', מכל מקום אסרה זאת התורה באיסור נוסף, הנוהג רק בארץ ישראל, ולכן, העושה כן בחוץ לארץ עובר באיסור 'לא תגזול', והעושה כן בארץ ישראל עובר גם ב'לא תגזול' וגם ב'לא תסיג גבול רעך'. והמסיג גבול חבירו, אפילו מלוא אצבע, אם בחזקה עשה – עבר על לא תגזול, ואם בסתר – עובר על לא תגנוב, ובארץ ישראל עובר בשני המקרים גם על 'לא תסיג'.
שרש המצוה בכל ענין גזל ידוע הוא, כי הוא דבר שהשכל מעיד עליו, ותועלת הכל הוא.
ונוהגת מצוה זו בארץ ישראל בלבד, בכל זמן, באנשים ובנשים.
