א לַ֭מְנַצֵּחַ עַל־אַיֶּ֥לֶת הַשַּׁ֗חַר מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ ב אֵלִ֣י אֵ֭לִי לָמָ֣ה עֲזַבְתָּ֑נִי רָח֥וֹק מִֽ֝ישׁוּעָתִ֗י דִּבְרֵ֥י שַֽׁאֲגָתִֽי׃ ג אֱֽלֹהַ֗י אֶקְרָ֣א י֭וֹמָם וְלֹ֣א תַֽעֲנֶ֑ה וְ֝לַ֗יְלָה וְֽלֹא־דֻֽמִיָּ֥ה לִֽי׃
֍ ֍ ֍
פרק כב
מזמור זה מחולק לשני חלקים, בתחילתו (פסוקים א'-ט"ז) מתאר זמן של צרה וצוקה, בהם העם והמלך נעזבים מה', ובסופו (פסוקים י"ז-ל"ב) מתאר את הזמן של תחילת האור, כי על ידי הבטחון בה' נעשו להם ניסים בהשגחה פרטית. וכיון שזמן הצרה משול ללילה, וזמן הגאולה משול ליום, מכנה את המזמור הזה בשם 'אילת השחר', שהוא הכוכב המאיר בתחילת הבוקר ומציין את ההבדל והחילוף בין הלילה ליום:
(א) לַמְנַצֵּחַ, עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר, הוא כוכב הבוקר, המלמד על התחלפות הלילה והיום, כי גם כאן מתאר בתחילה את זמן הלילה והחשיכה לעם ולמלך, ולבסוף את זמן האור והפדות, מִזְמוֹר לְדָוִד.
(ב) תחילה מתאונן על כך שה' מסתיר פניו ממנו, ואומר, הרי רק אתה הוא אֵלִי, ואין לי אל אחר, והרי מאז ומעולם היית אֵלִי, ואם כן לָמָה עֲזַבְתָּנִי, עד כדי כך שלא רק שתהיה רָחוֹק מִישׁוּעָתִי [-מלהושיע אותי], אלא תהיה רחוק אפילו מדִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי, כביכול לא תשמע כלל את צעקתי אליך, וכאילו לא תדע כלל מהצרה הבאה עלי.
(ג) אֱלֹהַי, הרי אֶקְרָא אליך יוֹמָם, וְלֹא תַעֲנֶה – ומדוע לא תענה, וְלַיְלָה וְלֹא דֻמִיָּה לִי – והרי גם בלילה איני מחריש אלא מתפלל אליך, ומדוע אינך עונה לי.
