א. כל הברכות, בין ברכה ראשונה ובין ברכה אחרונה, אם מסופק האדם אם בירך – אינו חוזר ומברך, כיון שחיובן מדרבנן. אמנם ברכת המזון, שבאופן שאכל האדם כדי שביעה חיובה מן התורה, אם הסתפק אם בירך – חוזר ומברך. (שו"ע ומשנ"ב רט). ואשה שאכלה כדי שביעה, ומסופקת אם בירכה ברכת המזון או לא, נחלקו הפוסקים בדינה, ולענין מעשה, לדעת המשנה ברורה – הסומך על דעת האומרים שצריכה לחזור אין מוחים בידו (משנ"ב קפו,ג), ולדעת הקצור שלחן ערוך, כף החיים והבן איש חי, לא תחזור ותברך (קצש"ע מד, בא"ח חוקת, כה"ח קפו)
ב. ברכה מעין שלש, יש אומרים שאם אכל כדי שביעה חיובה מן התורה, ולכן אם האדם מסופק אם בירך, יאכל שוב שיעור כזית מאותו מין, ויברך ברכה אחרונה על הכל. (שו"ע ומשנ"ב שם)
